| 6/2013
אני לא חושב שהיה משהו שהעציב אותי יותר בשנה האחרונה מהמחשבה שאני הולך לעזוב את הכיתה שלי...
| |
אופוריה
אם יש משהו אחד שהוא שלי ואף אחד לא יקח אותו ממני,
אלה הדברים הטובים שבי. כי זין, אני לא ילד צומי. באמת שלא.
כשמחמיאים לי על משהו, על הציור שלי או על החיוך שלי או האנגלית שלי,
אני אומר תודה. ולא אומר תודה ושותק. אני אומר תודה ומסכים איתם.
ולא סתם מסכים, אני מסכים וגם מביע את זה.
כי זה שלי, ואף אחד לא יקח ממני את זה. בשביל לחיות בעולם הזה,
במאה הזאת, בחברה הזאת, אתה צריך לדעת מה המגרעות שלך ומה המעלות שלך.
ובשביל להיות בן אדם טוב, אתה לא בהכרח צריך לחשוב שאתה לא טוב בכלום.
בשביל להיות בן אדם טוב אתה צריך לראות את החיים כמו שהם, את כל המרחב.
אתה צריך לדעת להסתכל אל תוך אנשים. לראות את היתרונות שלהם,
וגם את החסרונות שלהם. ותסלחו לי, אבל בשביל להיות בן אדם טוב, אתה
פשוט צריך, לפעמים, לשים זין על כאבים של אנשים.
כי מניסיון, כשבן אדם טוב מקדיש את החיים שלו לכאבים של אנשים...
הוא נחנק. הוא כבר לא בן אדם טוב. בשביל להיות בן אדם טוב, אתה צריך
קודם כל לדעת מה טוב בך. לאהוב את עצמך, אבל לא יותר מדי.
יש מפתח לכל דבר. ואם יש משהו שלמדתי בימים האחרונים,
זה שלכל דבר יש סוף, ולמרות זאת, יש דברים שהם סופניים יותר מאחרים.
תבכה על חבר שמת, לא על בחורה שנאבדה. תקדיש את הדמעות שלך
לכאבים גדולים מנשוא, לא לכאלה שתשכח מהם עוד יומיים. תקדיש את הריגוש
שלך לדברים מדהימים, פעמים ראשונות ויחידות. תשמור את הריגוש הזה,
החד פעמי, לסמים. לאלכוהול. לסקס ראשון. לא לנופש בחו"ל.
כי לכל דבר יש סוף. גם מים הם משאב מתכלה. גם ריגוש, גם עצב.
אז תשקיע אותו בדברים החשובים באמת. תשקיע אותו באופוריה.
תשים זין על העולם, ותחשוב על עצמך קודם כל. תשכח מהכאב הזמני
של בחורה שהלכה. תוציא לך מהראש את האקסית המיתולוגית. תתרכז
בבחורה החמודה שהתחילה איתך בבר או במגרש כדורגל או וואטאבר.
תחיה את הרגע. הרגע שלך. כי זמן הוא משאב מתכלה, ויש סוף לכל דבר.
| |
היום עשיתי מעשה טוב
היום נקעתי את הקרסול.
בזמן שחיכיתי שיבואו לקחת אותי, ישבתי והחזקתי את התינוקת הבוכה
של המורה שלי בזמן שהוא עשה דברים של סוף שנה.
מעשה טוב אחד מדי פעם זה גם משהו, נכון?
וגם לא הרבצתי לילד המעצבן שיושב לידי עם מקל >:
___________________________________________
הפוסטים שלי קצרים מדי?
| |
שחר מת
השקיעה הגיעה.
השחר כבד מזמן אבוד.
שחר מת. חבר של המשפחה.
אחד כזה שהכרתי מגיל 5 ופגשתי אותו מיליון פעם מאז.
שהילדים שלו הפכו לבני דודים כמעט.
הוא ישן. ישן, כרגיל.
אפילו לא בן 50.
ישן ולא התעורר.
שחר מת, וגם אם אני לא מרגיש
הרבה, אני לא יכול לראות את אבא שלי
בוכה. כי השחר ירד, וזה קשה.
ביי.
| |
עוד חודש וחצי
עוד חודש וחצי תחלוף שנה מהרגע בו הכרתי את שיר.
לא שירי, שיר. יודניקית. יפה. הוביאנית. חלומית.
יודניקיות נראו ממש גדולות אז.
היא עזרה לי עם איזה משהו. נדלקתי עליה.
הפכתי לאובדני. דברים קורים. היא פחדה שאני אקפוץ מהחלון.
ואז היא ניתקה קשר. כמו כולן.
ואני פאקינג מתגעגע אליה. דיברנו שבועיים,
זו הייתה הידלקות תמימה עוד לפני ההתאהבות הראשונה שלי,
ואני מתגעגע אליה.
מעניין אם היא הייתה גאה בי אם היא הייתה יודעת
את כל מה שעברתי מאז. היא לימדה אותי הרבה דברים.
אחד מהם, העיקרי, היה לא להפריע לילדה שאתה מחבב.
תודה, שיר.
יום שנה [לכלום] שמח 3>
ואפרופו שיר,
היום עברה חצי שנה מאז הפרידה שלי ושל שירי :)
| |
לדף הבא
דפים:
| כינוי:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
