ממשיכה להריץ בראש סיטואציה שלעולם לא יכולה להתממש ואז זה קורה. פתאום, ברגע אחד. וזה לא כזה נורא.

משהו בתפיסה שלי של העולם לא מתפקד כראוי. מישהו צריך לקחת אותי בידיים ואולי פעם אחת ולתמיד אולי זאת תהיה אני.

פרפרים בבטן. כל פעם מחדש.

אני לא לומדת.

אין לי כח ללכת לעבודה יותר.

חופש. (אמן)

נ.ב

התחלתי ללמוד ערבית, אני חושבת שזה היה אחלה רעיון.