הבלוג של "אמא יש רק אחת"

שבת. המלכה שלי.

אני לא דתיה, אבל התחושות הנהדרות שאני מקבלת כבר מיום חמישי בערב כשאני מתכננת תפריט שלם לארוחות הסופ"ש, לא יסולאו בפז.

תחושת שחרור.

שחרור מהעבדות של כל השבוע.

ואז מגיעה השבת.

שבת בבוקר, הילדים מתעוררים מאוחר יותר, זה קורה רק בחורף. בקיץ הם ערים משש חחחח

.....................

לא. זה לא אמיתי מה שקרה עכשיו.

בעודי כותבת, הבן הגדול שלי, מנג'ס לי שהוא רוצה את המחשב כדי לשחק. ואז בעלי שואל מה אני עושה בכלל במחשב? שיקרתי. אמרתי שאני מחפשת עבודה. הוא זיהה מיד את השקר שלי. מעצבן אחד! ואז רדף אחריי עד החדר, בסוף תפס את המחשב ופתח אותו וראה שאני מנהלת בלוג.

למה?

למה הוא כזה ילד מגודל?

למה אין לי פרטיות בבית הזה? 

הלא הרגע שיבחתי את השבת המלכה שלי. לעזאזל כבר!

הוא רוצה לקרוא. ממש לא!

חטפתי לו את המחשב וחזרתי לכתוב.

רציתי שסוף סוף יהיה לי קטע שמח ולא מדכא כמו שאר הקטעים שלי.....גם את זה הרסו לי.

נמאס לי מזה.

נמאס לי מכולם.

אבל עדיין אוהבת את השבת שלי.