הבלוג של "אמא יש רק אחת"

מקנאה באלו שמצאו את ייעודם בחיים.

מקנאה באילו שיודעים מה המטרות שלהם בחיים.

מקנאה באילו שיש להם תוכניות לעתיד.

מקנאה באילו שיש להם לפחות כיוון.

לי אין.

כבר הרבה זמן.

המטרה היחידה שהיתה לי, חוץ מלהביא ילדים לעולם ובעזרת האל הצלחתי בכך, הוא לימודי הנהלת החשבונות. כיוונתי לירח והצלחתי. עברתי עם הציון הכי גבוה בקורס. לא שזה משנה משהו, אף אחד לא ממש מתעניין בציונים של הקורס הזה. העיקר שעוברים אותו. שזה חבל. בגלל שניהול כספים זה דבר קריטי בחברה. אני חושבת שהקורס צריך להיות יותר קשה. יותר תובעני. אבל זו רק אני.

בכל אופן,

אחרי מחשבה של כמה ימים (מאז יום חמישי בעצם, בו הופעל עליי לחץ אטומי בעבודה שגם ככה אני לא מתחברת אליה),

נתתי אור ירוק לבעלי לחפש שטח בגליל.

נמאס לי. כ"כ הרבה שנים נמאס לי.

נמאס לי מעבודה שאני לא אוהבת.

נמאס לי לרצות בוסים שרק מנסים לשאוב ממני עוד ועוד.

אני רוצה לעבור מהמרכז המלחיץ.

והנה, פתחתי את המחשב ונראה כאילו הוא רק חיכה לאות ממני.

הוא כבר מחפש שטחים בגליל.

מדהים.

תמיד חשבתי שהוא מנהל אותי, אבל בפועל, מסתבר שאני מנהלת אותו. כמה אבסורד.

טוב, בקיצור, נראה מה יהיה.

אין לי כוח יותר להחלטות כאלה.

בא לי לזרום.

יהיה מה שיהיה.

התחתנתי עם הגבר הזה כי סמכתי עליו שהוא יודע מה הוא עושה.

הוא חכם וחריף מאין כמותו.

(הבכור שלי דומה לו בצורה מדהימה. כיף!)

לכן, החלטתי שאני פשוט אסמוך עליו. זהו.

מה שירצה, מה שיחליט.

אין שום דבר שמחזיק אותי כאן.

העבודה כבר לא פקטור מבחינתי.

וכשיהיו לי חיים רגועים יותר,

תוכניות טובות לעתיד הקרוב,

ושלווה בחיים החדשים,

אולי אז....אפסיק לקנא באחרים.

(נוט טו סלף: בואי נראה כמה זמן תחזיקי מעמד בלתת לו להחליט את ההחלטות הכבדות לבד / בואי נראה אם באמת תעברי דירה לגליל-את סתם מבלבלת את המוח-אין לך אומץ בשיט!)