הבלוג של "אמא יש רק אחת"

בשנה החולפת למדתי הרבה דברים.

למדתי בראש ובראשונה, שאנחנו גרגיר חול על פני אוקיינוס שלם.

מגיע נגיף קטנטן, מינורי, מיקרוסקופי, בלתי נראה לעין בלתי מזויינת והופך את העולם.

מראה לנו מאיפה משתין הדג.

מוכיח לנו, שלא משנה כמה כסף יש לנו, או אין,

כמה מאושרים אנחנו, או לא,

כמה אוהבים אנחנו, או שונאים -

שכולנו שווים.

לכולנו נקודת תורפה.

הבריאות שלנו.

זה מעמיד הכל באור אחר.

משנה זוויות.

משנה חשיבה.

משנה סדרי עולם.

גורם לנו לחשב מסלול מחדש...

למדתי שאנחנו, בני האנוש,

הרבה יותר טובים לטבע

כשאנחנו לא חלק ממנו.

כשהעולם עצר מלכת,

הטבע התחיל לחיות.

נהרות הפכו צלולים

בעלי חיים לא חששו לצאת ממחבואם

כדור הארץ השתקם.

רק זה, גרם לי להבין, כמה נזק אנחנו עושים.

עזבו לרגע את כל המלחמות בינינו,

את כל העצבים,

את כל הדרמות.

הטבע,

אמא אדמה שלנו,

זו שאמורה לחבק אותנו אל זרועותיה בסוף ימינו,

פצועה.

קשות.

וכדי להבריא אותה, 

כדי לשמור עליה,

צריך ורצוי ......להניח לה.

אז כן,

יש המון אנשים שהקורונה הרסה את חייהם

ואף לקחה אותם.

אבל,

הקורונה,

זו שכולם חוששים ממנה,

לימדה אותנו לקח חשוב מאוד.

פאוזה.

נשימה.

הפסקה.

היי, 

אנחנו כאן,

ונמשיך להיות כאן עוד הרבה שנים.

למה לא לשמור על הקיים?

למה לפגוע במה שמזין אותנו?

למה לפצוע את מה שאמור לחבוק אותנו בסוף ימינו?

אנחנו,

בני האדם,

לא ראויים לה -

לאמא אדמה.

ונגיף קטנטן,

מיקרוסקופי,

שלא נראה בעין בלתי מזויינת,

לימד אותנו לקח ענקי,

עצום,

כגודל היקום.

שאנחנו המין הכי הרסני בטבע

ולחלקנו אף לא מגיע לחיות.

כי אנחנו לא מאפשרים לאחרים להתקיים

עם הזריקת זין שלנו

עם חוסר האכפתיות שלנו

עם הנפש הרעה שלנו

עם האיד, האגו והאלטר אגו שלנו

עם כל החרא שיוצא לנו מהפה

די!

תהיו צנועים

כנועים

הגונים

ונפלאים.

כי זה כל מה שיישאר אחרינו.

השם הטוב שלנו.

יחד עם אמא אדמה שתחבקנו לנצח.

הטרדות מיניות פה

הטרדות מיניות שם

באמת? מה כ"כ מפתיע את כולם?

הרי הביטוי השיווקי הידוע "סקס מוכר" כבר נשחק עד העצם. כל פרסומת שניה מלווה באקט מיני כלשהו:

מפרסמת משקפי שמש ומתפשטת.

מלקקת גלידה כאילו מבצעת מין אוראלי.

מתיזה בושם על עצמה בשמלה חצי עירומה. ועוד ועוד...זה לא נגמר ולא יגמר.

אבל זה לא רק בגלל זה.

אמנם אנחנו בני אדם בסופו של דבר, אך היצר שלנו בשנים האחרונות התפתח למפלצת גדולה וענקית ובכל מקום אנשים משתמשים במיניות שלהם כדי להתקדם בתחומים מסוימים. ואילו שלא, מצפים מהם שכן או שמנדים אותם (אני מכלילה אמנם אך לא בכל מקום זה נכון כמובן).

הפייסבוק.

שורץ גברים ונשים שמפרסמים תמונות חושפניות, עם הפרחת נשיקה באויר, עאלק דוגמני על, מאוהבים בעצמם, בחזות החיצונית שלהם, בחזה החשוף, בשרירים המפוארים שלהם ואנחנו כולנו חוטאים וצופים ורוצים גם להיות כאלה או להיות ליד אנשים כאלה או לגעת באנשים כאלה ואף מעוררים-מינית בגלל תמונות של אנשים כאלה.

חס ושלום, אני לא מתרצת אף הטרדה מינית. אני לעולם לא אעז לגעת בגבר רק בגלל שהוא נראה טוב, יש גבול ויש לי כבוד עצמי.

יש גברים שאין להם השליטה העצמית שיש לאחרים.

יש גברים שאולי גדלו עם בעיה חברתית-מינית כזו או אחרת, לטובה או לרעה ומפרשים את העוצמה / הכוח / המעמד שלהם כדי לנצל / לגעת / למשש / לרמוז / ללעוג / להטריד / לפלרטט למרות הכל ועם כולם. 

יש נשים חצופות ונועזות שגם מעזות לעשות המון דברים שכלל לא ייחשבו כמטרידים, רק בגלל שהן נשים.

יש ויש

אני לא מכלילה

אבל אני לא מופתעת מהסדום ועמורה שמתחולל פה.

למעט אנשים נותר כבוד עצמי - למה שיהיה להם כבוד לאחרים?

המצב הביטחוני? אצלי בשוליים.

היה צפוי שנתרגל לזה, לשגרה השחורה הזו.

עצוב אבל זה המצב.

הבוקר בעלי צפה בחדשות בזמן שהתארגנו לעבודה, ועל הדרך שמעתי שרוסיה מנתקת קשרים עם טורקיה...ואני: "מה קשור עכשיו?"

בעלי עדכן אותי שבזמן שמטוס רוסי טס מעל שמי טורקיה כדי להגיע לסוריה (לטפל בדעא"ש כנראה), הטורקים הורידו אותו וכששני הטייסים הרוסים צנחו מטה כדי לברוח מהמטוס, הטורקים ירו עליהם ללא רחם כאילו מדובר בפשיטת גדוד. הבנתי שלפי אמנת ז'נבה אסור לירות על חייל שקופץ ממטוס שנפגע. ובגלל זה ניתוק הקשרים והבלגן שבין רוסיה וטורקיה. וגם בגלל הירי על המטוס כמובן. 

מפה לשם, הבנתי עד כמה אני מנותקת. מבחירה. באמת.

אני אדם שכל צער וכאב עושים לי רע לכל היום. קשה לי להתמודד עם בעיות של אחרים כי אני אמפתית ברמות לא טבעיות. אני שונאת את זה בעצמי, הלוואי שהייתי יכולה לשים יותר #@ן על כולם, אבל מצד שני, זה דבר טוב שיש לי לב גדול. הילדים שלי לומדים את זה ממני. אני רוצה שיהיו אנשים טובים. זה מאוד חשוב.

הילדה המסכנה הזו שהתאבדה בגלל שלא יכלה לצאת לטיול השנתי...

כואב לי עליה, על הוריה, מסכנים !!!!!!

הלוואי שלעולם לא נצטרך להגיע למצב בו יחסר לילדינו כסף לדברים כאלה ולדברים בסיסיים וחיוניים כמובן.

זה איום ונורא - הרעב.

העוני.

החולי.

הקורבנות של הדברים האלה הם התוצאה של החברה הרקובה שלנו. 

שלא נדע לעולם. שכולם יהיו מוגנים לעד מכל מיני תחלואים וצרות ואיומים על קיומנו.

אמן.