הבלוג של "אמא יש רק אחת"

מתלבטת ומתחבטת כבר שנה.

יש לי 3 בנים שובבים ואנרגטיים שממלאים את זמני.

אני אוהבת אותם עד כלות.

לפני שנולדו היו לי חיים דלים ומשעממים.

היום אני כבר בת 36...אוטוטו 37

הקטן שלי תיכף בן 5 

ואני מרגישה שהוא כבר ממש גדול

ואני עצובה

עצובה מאוד שלא אריח יותר ריח של תינוק שלי. הריח הממכר, המשכר, המטרף חושים הזה.

הידיים הקטנות שמחבקות 

העיניים התמימות שמחפשות ומבקשות

הפה הקטן וחסר השיניים

הבל הפה המתוק

האף החמוד והכפתורי

השיער הרך והיפה

וזה לא שאני לא יכולה להביא עוד

אני פשוט מפחדת שלא אוכל לכלכל עוד ילד

ואם יצאו לי תאומים? אז בכלל (יש לי סיכוי להביא תאומים)

הלוואי

הלוואי שגידול ילד לא היה תלוי בכמה כסף יש לך.

הלוואי 

הלוואי שיכולתי להביא עוד ילד בלי לחשוב פעמיים.

הלוואי

הלוואי שילד לא יהווה כלי למימוש קפריזה רגעית (האם זו קפריזה רגעית?)

הלוואי

הלוואי שלא הייתי צריכה לעבוד ולעזוב אותם מיד אחרי חופשת לידה,

או להסביר לבוס שלי שאני איתם בבית כי הם חולים

הלוואי

הלוואי שלא אתחרט על ההחלטות שלי בעתיד. ולא משנה מה אחליט.

האם כל אישה בגילי חושבת על זה כמוני?