אני חסרת אונים. אני מרגישה נורא. אני לא בנויה לעולם הזה. אני חלשה מדי. אני יודעת, מסוגלת ורוצה להתאבד אבל אני יודעת שלא אצליח, ואם לא אצליח אני יודעת לאן זה יביא אותי, לאשפוז במחלקה סגורה. אז באמת שאני חסרת אונים, נמאס לי לסבול. זה קשה מדי, אני פשוט רוצה שיתנו לי למות בשקט, שיגאלו אותי מייסוריי. אני כבר מזמן לא מאמינה שאהיה מאושרת וגם אם כן זה יהיה עוד מלא זמן אבל בנתיים כל יום הוא סבל. המחשבה על עוד יום שאני צריכה לעבור ועוד יום מתישה אותי. אפילו לחתוך אני לא יכולה, כי יראו את זה. אבל ניראלי שבסוף זה מה שאני אעשה. אחתוך. אבל לא, אני לא יכולה לחשוב אפילו על התגובה של אמא שלי. ואני לא יכולה לדבר עם חברות שלי כי אני לא רוצה להציק. הן חושבות שהכל עבר, שהכל בסדר. אבל לא...

למה? 

למה זה קורה לי?