עוד פעם לא כתבתי פה מלא זמן. אז בנתיים הספקתי להתאשפז שוב במחלקה פסיכיאטרית. אני שם כבר חודשיים בערך והשבוע אני משתחחרת. אני לא יודעת אם אני שמחה מיזה כי חרא לי בבית ובפנימייה שלי ורק שם אני עוד איכשהו לפעמים בסדר. לפני כמה ימים חשבתי שמשהו השתנה ושאולי דווקא יהיה לי נחמד בחוץ אבל אתמול הבנתי ששום דבר לא השתנה והחיים שלי נשארו בדיוק אותו חרא. אני בבית מאתמול כי חג ולא כיף לי ועוד פעם אני מוציאה הכל על חברות שלי בווצאפ. אני כל כך רואה את עצמי חוזרת לאשפוז כמה ימים אחרי השחרור. לא שינו שום דבר ולא עזרו לי ואני בקושי מחזיקה מעמד בחוץ. וכל פעם יש את אותה מחשבה שאם היה לי מישהו עכשיו אני הייתי מצליחה לעבור את זה ואולי לא להיכנס לנפילות האלה בכלל ולא משנה כמה יאמרו לי שזה לא נכון זה מה שאני חושבת, כי הרבה פעמים שאני נכנסת לנפילות האלה זה מתחיל כי אני מרגישה בודדה בזמן שלחברות שלי לא. בנתיים מה שאני מקבלת זה ידיד מהמחלקה (שיש לו חברה אגב) שחושב שאני כוסית יפה ומוכשרת ואני אולי קצת אאמין לו בסופו של דבר (חוץ מהקטע של הכוסית כי באלי להוריד עוד קצת) למרות שהביטחון והדימוי העצמי שלי ברצפה בגלל כל החראות האלה ביסודי. ולא אני לא מחכה שהם ייפרדו כי הם הזוג הכי מדהים שהכרתי (למרות שאותה אני בקושי מכירה, רק לפי הסיפורים שלו) ובאלי שיהיה להם טוב. וואי נזכרתי פתאום שחלמתי הלילה ששני ילדים מהיסודי באו למחלקה לבקר מישהו וראו אותי שם. מעניין מה זה אומר...

אוף וגם הילד הזה מהמחלקה וגם הילדה הביאו לי את המספר שלהם שנדבר בחג אבל רק את שלה זכרתי לקחת ועוד הפלאפון שלה לא עובד אז לא יצא לי לדבר איתה. והחברות שלי לא מבינות אותי ודווקא היא והוא יכולים להבין אותי הרבה יותר ולא היה לי דרך לדבר עם אף אחד מהם אז נתקעתי בתוך כל זה לבד ובכיתי במיטה ולא יצאתי מימנה, הרגשתי שאני משתגעת ושאין לי מה לעשות בקשר לזה (כמו תמיד) חוץ מלסבול ולחכות שזה יעבור, עד הפעם הבאה כמובן...

וכרגע אני שומעת שירים וכותבת פה במטרה להעסיק את עצמי כדי לא לחשוב על הכל ולהיכנס לזה שוב (זה כל כך קל להיכנס לזה שזה מחרפןן!!!)

עזרה

מישהו?