על חרדות ועל החיים

תעזבו את המחשב, את האייפון,טלוייה עזבו את כל אלו לפחות פעם ביום

תצאו לטייל עם עצמכם תלמדו לאהוב את עצמכם תסתכלו על היופי שהאדמה והשמיים נותנים לנו

כנסו למעיין ערומים תשתפו את כל הצרות שלכם 

תתמודדו עם פחדים אל תוותרו התחושת ניצחון אחרכך היא מתנה

תעשו מה שאתם אוהבים אל תחששו לדעת אחרים

תנשמו עמוק

תחשבו קרוב

ותתחילו לאהוב את עצמכם את הטבע את החיות זה העולם שלנו שאנחנו חיים בו. לא התכנולוגיה שהורסת את היצירתיות את הסכרנות של כולנו

תתהלכו יחפים המגע של הרגליים עם האדמה מדהים

תתפחו את המחשבות שלכם 

את היצירתיות שלכם

תלכו לים לנחל להרים למדבר לטייל בספונטניות עם אנשים שאתה אוהב להיות קשובים להם לרגשות שלהם 

אל תפחדו להביע דעה 

להיות מי שאתם לא לחקות אחרים על פי צווי אופנה או צורת דיבור

לא לפחד מחום או קור תצאו ותתמודדו

אין דבר יותר מקסים מלהיות בתוך מפל של מיים נקיים וקרירים בשמש הכופחת

תלבשו מה שנוח לא מה שיפה 

אל תסתירו את הפנים שלכם 

אל תתפשרו על פחות תתאמצו ליותר

אל תפחדו להתרגש

החיים כלכך יפים שמסתכלים עליהם ככה 

אני לא סתם כותבת אני באמת מיישמת את הדברים האלו 

אז באתי למרות שלא כלכך רציתי להפרד

עם כל המשפחה (7 אנשים) מקסימים שפשוט הצילו אותי מעצמי לאורך כל חיי

הרגשתי בסביבה הכי מוכרת והכי בטוחה שלי

ולא רציתי לעזוב לעולם

אבל לכל דבר טוב יש סוף

צריך לפנות מקום לדברים חדשים

להתקדם 

לא להתקע

אני הייתי המנחה ברור

אף אחד מהתלמידים לא רצה אז תקעו אותי[למרות שנהנתי מזה לא אשקר

ברגע שעליתי לבמה כל המשפחה שלי קמה עם חולצות שעליהם כתוב סיירת עלמה, ומאחרה בכל  זאת הגענו למרות הכל

כמעט בכיתי, איזה משפחה מדהימה 

לכל האנשים בעולם אין משפחה כזו חמה ואוהבת הם באו מהמרכז ומירושלים לצפון לערב אחד לשעתיים מסכנות

כדי לתמוך

כדי לשמח

מדהימים פשוט

אז המורים הגנובים שיש בבית ספר הזה עשו סרטון 

וגם אנחנו התלמידים

ברכה

ראש המועצה

משרד החינוך

נגמר.

12 שנים קשות מפרכות מצחיקות עצובות הסתיימו 

אני כבר לא ילדה אני סיימתי

אבל אני רוצה להיות ילדה לא להתבגר לחיות לעולם

סיימנו בבית קפה עם ארוחה מטורפת

וזהו ככה נגמרו להם 12 שנה

עם רגליים כואבות מעמידה על עקבים 

תמונה שתזכיר לי אנשים 

ותעודת הערכה

זהו