בקצה השמים, כמו חלום.

תמיד כשאני פוגשת בחור שאני רוצה, וזה לא קורה הרבה בכלל, הוא מעוניין רק באחד מבין השניים. כמובן שניתן להבין מה מביניהם הוא הרצוי יותר. הרבה יותר.
הרבה פעמים זה לא קשור אליי בכלל, אלא בתסבוכות פנימיות של אותו בחור עם עצמו. אז אני מנסה לא לקחת קשה מדי, ולהמשיך לקוות שיום אחד (כלומר מחר, אבל אתפשר גם על יום שישי) יגיע מישהו שירצה את המכלול. היו כאלה שרצו, אבל זה לא היה הדדי.
אוף, זה כל כך מרגיז.
אני נרגזת.
רגוזה.
רגזנית.
וכותבת שטויות.
שוב ישנתי יותר מדי אחרה"צ, וכבר עכשיו אין לי כוח לשעות הליליות הבודדות.
בא לי לצרוח, אבל למי יש כוח?
(הכי חרזתי עכשיו!!! טוב לראות שלמרות גושי החרא שצפים סביבי, היכולת להתלהב ממשהו מטומטם שכתבתי לא נפגמה)