אי אפשר לומר שזו תוגת שישי השגרתית שמטפסת במעלה הבטן, יש משהו שליו יותר, אבל כמובן שהלילה עוד צעיר והכל עתיד להשתנות. הלוואי שלא ישתנה. אני מודדת רגשות בגרמים שלא מוציאים את המשקל מאיזון, מנסה למצוא את התרכיב שהוא אני כרגע. פחם סמיך של מחשבות שרופות יוצא מארובת ראשי, ואני שמחה להיפטר ממנו, להיטהר. יש הרבה נושאים מורכבים ורגישים בחיי - העולם החברתי, היחסים עם גברים באינטרנט, הקושי בקשרים עם גברים במציאות, ההורים שדואגים בצורה מוגזמת, ולמרות הכל אני שרויה במעין שלווה, ביטחון בעצמי שאיכשהו אעשה שיהיה טוב יותר. כמובן שגם עכשיו טוב. השירות ממלא אותי, בדיוק כמו שהוא אמור, ואני מאמינה שלאט לאט אצליח לפרום את הקשרים הסבוכים בתוכי. שזה מצחיק, כי רק הבוקר אצל הפסיכולוגית כמעט התחשק לי להקיא מרוב פלונטריי המייאשים, ותהייה כעוסה של למה אני ככה וכזאת. אבל המצב הוא שאני ככה וכזאת, ואחרי ההבנה אפשר להתחיל לשדרג את הקיים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: