בקצה השמים, כמו חלום.
בנימה של חיוך ודמעות. |
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2013
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | 31 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 12/2013
מקום מיוחד.
תיארת לעצמך ששירות לאומי בגן חינוך מיוחד יהיה אינטנסיבי, אבל לא הבנת עד כדי כמה. את קמה כל יום ב8:30 (פינוק אמיתי) כדי להגיע ב10:00 לבניין הצבעוני שלך. כשאת חוזרת הביתה בערב, את עד כדי כך מותשת שאת הולכת לישון ב22:30. ואת מתקשה להאמין שזו באמת את - את, שהיית ערה לילות שלמים או חלקיים, שורפת זמן בטלוויזיה או במחשב, דוחה את המיטה עד שבאמת אי אפשר. ועכשיו? עכשיו את גולשת למיטה כמו ילדה טובה, זקוקה כל כך למנוחה הזו (של פאקינג עשר שעות! מתי ישנת כמות כזו של שעות ביום שגרה? באמת שאף פעם). ומנוחה ממה? את לא "עושה" יותר מדי. קצת מסדרת שולחנות, קצת סוחבת מזרנים, שום דבר רציני. העיסוק המרכזי הוא השהייה עם הילדים. לדבר איתם. לשחק איתם. ואם זה מתיש עם ילדים רגילים, תארו לעצמכם כמה זה מתעצם כשמדובר בילדים בעלי פיגור שכלי ברמות שונות. הם מקסימים ומדהימים ואהובים עלייך מאוד מאוד, אבל בהחלט מאתגר אותך להתמודד איתם. ולחזור כמה פעמים על הדברים כדי שהם יפנימו. ולבחון איך אפשר לדבר איתם בגובה העיניים ועדיין לא להנמיך מאוד את השפה. ולא לוותר כשהם לא רוצים להשתתף. ולכעוס ואפילו להעניש לפעמים (כמו גננת אמיתית...), כשהם ממשיכים להתנהג לא יפה (קורה בעיקר בצהרון, כשמדרג הסמכויות כבר לא קריטי). ולמצוא דרכים לתקשר עם ילד שלא מדבר - מבט, חיוך, תנועות ידיים, ולהתרגש כשהוא אומר לך "כן" או אומר מילה לא ברורה שקצת מזכירה את השם שלך. ולתת להם חיזוקים חיוביים, ולחבק אותם חיבוקים חמים ועוטפים, ולשיר איתם, ולומר להם כמה את אוהבת אותם. והפידבקים לא מאחרים להגיע - אם אלה הקריאות הנרגשות בשם שלך כשאת נכנסת לחדר, ה"אני אוהבת אותך" הראשון מילדה מקסימה, ההתנפלויות בחיבוקים, הצחוקים שמהדהדים בכל החדר, הגננת שאומרת לך כמה היא נהנית לעבוד איתך ואיך תפור עלייך חינוך מיוחד. והלב נשבר כשהם בוכים, וכשהם הולכים בסוף היום להסעות משהו בך מתכווץ, כי את לא יודעת לאילו בתים הם חוזרים. ואם מחבקים אותם שם מספיק. ואת רואה את הסייעות מכניסות לתוך חלק מהתיקים אוכל שנשאר מארוחת הצהריים, ומותר לך להיות עצובה, אבל רק לשנייה, כי את הולכת לכסות את המתוקים האלה בשמיכות. וכשהם יישנו את שנת הצהריים את תנקי להם את המשקפיים ותסגרי להם את התיקים, וגם תנוחי קצת בחדר שקט או על ספסל בחוץ, תעצמי עיניים, תנשמי עמוק ותחשבי שלמרות הקושי והאתגרים הרבים מספור - את בת מזל שזכית להיות חלק מהמקום הזה.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: