החיים שלי הגיעו למצב בו אני חושבת: "איזה כיף שיש לי בייביסיטר עוד רבע שעה, משעמם לי", ואז אני הולכת לבייביסיטר ועוד פעם משעמם לי, פשוט בבית של מישהו אחר :( אה, ושמשלמים לי.
איזה מוזר הביטוי "גמר בליבו" (=החליט). כאילו, גמרתי בליבי שמחר אתחיל דיאטה. אבל אם לא ממשיכים את המשפט, זה סתם נשמע כאילו מישהו חווה אורגזמה בלי להראות את זה.
במסגרת הש"ל שלי בגן ילדים, אני נזכרת במלא שירי ילדים ששמעתי בילדות שלי. תתפלאו (או שלא) ששום דבר לא משתנה, והשירים נשארים אותם שירים. כאילו, חוץ מילד סורר שצועק פתאום: "שלום לכם ילדים וילדות, אני יובל המבול-" ולי רק בא לסתום לו את הפה בנייר דבק. אז איפה הייתי? שירי ילדים. אז בין כל השירים החמודים ("אפונה וגזר"), המקסימים ("פזמון ליקינטון") והלא מזיקים ("גינה לי"), יש גם שירים דביליים/לא ברורים/סתם חסרי תוכן.
נגיד, השיר "אדון חרדון המפוזר" (בסרטון - דפנה דקל האלמותית בזרעים של מסטיק הנוסטלגי). הבעיה מופיעה כבר בבית הראשון, שלגמרי מעודדת הפרעות אכילה: "אדון חרדון פחד מאוד / מגברת חרדונה / כי הוא היה כזה רזה / והיא כזו שמנה". המשך השיר, בקצרה: אדון חרדון בורח מגברת חרדונה, כי היא שמנה, כמובן. ואז הוא עוצר כי הוא שכח מאין בא ולאן הלך. ואז הוא רצה לחזור לגברת חרדונה (ההחלטיות פה מככבת) מפני שהוא שכח מהבדלי המשקל הדרמטיים ביניהם, ואז הוא שוב עוצר כי הוא שכח איפה הוא גר. הגיוני. אז הוא נשאר בעיר (מתי הוא הגיע לעיר?), ולא רוצה להיזכר במה ששכח (עוד מישהו מקבל איתותים של אלצהיימר?), אז הוא יושב לקרוא עיתון, כי הוא שכח שהוא חרדון. הסוף. לדעתי המלומדת, פטריות הזייה היו מעורבות בכתיבת השיר הזה.
או השיר "לצבי יש בעיה" (רבקוששש). שיר ממש חמוד, אבל לא מובן בעליל מבחינת דיקציה. רק עכשיו, אחרי כל השנים הבנתי את השורה "על כל קרן כובע שם / מכל מין ומכל דגם". וגם המילה "דגם" מבוטאת מוזר כדי שהיא תתחרז עם "שם". ואני בכלל לא מתחילה לדבר על ההתעקשות התמוהה של הצבי על כובע עור, שעשוי מחיות!
אני לא יודעת כמה מכם מודעים לזה שהיום ט"ו בשבט. עד לפני השנה, החג הזה לגמרי עבר לידי. אבל כשאת עובדת בגן ילדים, אי אפשר להתעלם מזה, הו לא! במשך מיליון שנה בערך (לא באמת מיליון שנה, רק מאז שנגמר חנוכה, שגם הוא נמשך כאורך הגלות) היו פריוויואים, והשיא היה היום בהילולה מטורפת של פירות יבשים ושירי חג. אין מה לומר, החיים שלי פרועים.
וכדי להעניק קצת כבדות הכרחית לפוסט, הנה משהו שכתבתי היום בהפסקת הצהריים שלי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: