בקצה השמים, כמו חלום.

אני מקשיבה לשיר שהכרתי זה עתה שוב ושוב, ומנסה להבין מה גורם לו להלך עליי קסם. הקול המנחם של שלומי שבן? המילים החכמות שמעבירות רגש בצורה כל כך מדויקת? הלחן העדין, המתרפק? ואולי כולם ביחד.

השיר הזה עושה לי קצת חמוץ וקצת עצוב, ואני מוצאת עצמי מתגעגעת למשהו שאין לו שם.

לו יכולתי, הייתי מקפלת את השיר בעדינות, כמו בד עדין ורך, מלטפת אותו ומחליקה אותו לפינה קטנה בליבי שהקציתי לו. ואולי זה בעצם מה שעשיתי.

אני אוהבת יצירות של אחרים שנכנסות ללב שלי ולא יוצאות משם.

ושוב נגמר השיר, גרב עבה על גרב רגילה, החימום לא מצליח להפשיר את הידיים שלי.
מכנסי פיג'מה עם משבצות, שיער רטוב, עיניים עצומות וריסים רוטטים קצת.

כמה יופי יש בזה.