בקצה השמים, כמו חלום.

* יורדת במדרגות, ובקומה הראשונה נתקלת בשכן האהוב עליי - ילד מושלם בן שלוש שהייתי הבייביסיטרית שלו לתקופה מסוימת. נניח שקוראים לו רועי.

אני: "רועיקי! מה שלומך?"

רועי: "כֵּיף"!
הסתכלתי עליו, הוא חייך חיוך מג'ונג'ן במיוחד. באמת ראו ששלומו כיף. ואז חשבתי -רבאק, איך זה ש"כיף" היא לא תשובה לגיטימית ל"מה שלומך"? זו כזו תשובה נהדרת! אז החלטתי לאמץ אותה. כשישאלו אותי לשלומי, אני אענה "כיף!". כאילו, רק אם זה יתאים לשלומי באותו רגע. כלומר, אף פעם. הלכתי לחתוך ורידים או משהו.

* אמא מוכיחה שהיא גאון:

"אוף אמא, אני מרגישה זוועה".

"למה?"
"גם כואבת לי השן וכנראה שיש לי חור, גם יש לי דלקת גרון ו ג ם יש לי מחזור! הכל כואב לי "
"מה הבעיה? תיקחי אדוויל! הוא יעזור גם לשן, גם לגרון וגם למחזור! כדור קסמים!"

חיחי, זה נשמע כאילו אני עושה פרסומת לאדוויל. אם אחוזים היו מעורבים בתמונה זו הייתה יכולה להיות לגמרי sweet deal 

* בזמן האחרון יצא לי לדבר מעבר לגבולות הבלוג עם כמה בלוגריות מקסימות ויקרות (אתן יודעות מי אתן). ו... לא יודעת, קשה לי להסביר כמה זה עושה לי טוב. אני אוהבת לדבר עם אנשים חדשים, לגלות אותם מילה אחר מילה, משפט אחר משפט. לפעמים החיבור המהיר גורם ללב שלי לחייך, לפעמים ההצצה ההדדית לעולמות של שנינו מרתקת אותי, לפעמים הכימיה המדהימה הופכת לחברוּת face to face, בעולם האמיתי (היי מגי). וזה כיף. פשוט כיף.

* זו סיטואציה שחוזרת על עצמה בגן כל שני וחמישי, אבל כל פעם היא ממיסה לי את הלב מחדש - ק', ילד מלוכסן ומקסים, יושב על הרצפה ובוכה את חייו (זה לא משהו נדיר, יש לו התקפי בכי מדי פעם). משומקום מופיע ל', ילד קופצני שלא מסוגל לסתום את הפה לשנייה. בלי היסוס הוא הולך לכיוון ק' תוך כדי פרישת ידיים לצדדים, ואומר "די, בוא אליי, בוא אליי" בטון אימהי. מדהים כמה הילדים האלה רגישים אחד לשני.

אני יודעת שאני חורשת כאן על הקאברים שלה (סוד: אני עושה את זה גם בחיים האמיתיים), אבל מה לעשות שהם פשוט נפלאים. סטייסי, את מרגיעה אותי.

ובנימה ענוגה זו, אצא לי השנ"צה!

שיהיה לנו סופ"ש נהדר 

עריכה של שעת-לילה (23:21): אני מחפשת קורס ספרדית בת"א. יש המלצות?