בקצה השמים, כמו חלום.

* רק כשצילמתי בפלאפון וידאו של דבורה מתנדנדת בנדנדה, הבנתי כמה מגוחכת אני נשמעת כשאני מדברת לילדים. כאילו, ידעתי שאני נשמעת מגוחכת, אבל לא ידעתי עד כמה. ואין ספק שהאמת כואבת. מאוד. כי תמיד שנאתי את האנשים שמדברים בצורה מתיילדת לילדים, ועכשיו אני אחת מהם  למרות שבעצם, כשאני חושבת על זה, אני מדברת ככה רק לדבורה, כשהיא מתנדנדת, וגם זה רק כי אני רוצה שהיא תבין מהטון שלי כמה אני אוהבת אותה. אז אני בסדר! פיו, איזה מזל. כבר חשבתי שלא אצליח לחיות עם עצמי.

* אני מרגישה ממש אפסית בכל פעם שמישהו זר נמצא איתי בתחנת אוטובוס, ואז מגיע רכב ואוסף אותו. כבר חשבתי שהוא אח לצרת ההמתנה לאוטובוס, ואז אני מגלה שהוא שיקר לי ושבעצם לוקחים אותו טרמפ. היית חייבת לחכות לטרמפ שלך בתחנה ולא בסתם מקום, רק כדי להוציא לי את העיניים, נכון?! זו לגמרי רמאות 

* יש משפחה חמודה שאני עושה אצלה בייביסיטר כבר שנתיים בערך, ובפעמים האחרונות שאני באה אליה, אני ממש מתאכזבת. למה? כי במקום לפתוח את הארון ולמצוא שם חטיפים ודברים טעימים כמו פעם, אני מגלה כל מיני חטיפי בריאות מוזרים, ושקדים. הרבה שקדים. אם יש לי מזל אני מוצאת חפיסת מסטיקים מסכנה, וגם היא ממש לא קרובה ללספק את קיבתי חובבת המתוקים. או בקיצור: תחזירו לי את השוקולדים שלי, ביצ'ס. (זה היה ממש מ"יומנה של בייביסיטר גרגרנית")

* אתמול עשינו סדר פסח בגן. היה ממש נחמד, אם כי ארוך מדי. יצאו לי תמונות מקסימות של הילדים, ואני מסתכלת עליהן כל שנייה וכמעט מתפוצצת מרוב אהבה למדהימים האלה. ממש טוב לי בגן, ובכל זאת אני שוקלת להחליף למקום שירות אחר בתחילת שנת הלימודים הבאה, פשוט כדי לגוון ולהתנסות בעוד תתי-תחומים של תחום החינוך המיוחד, בייחוד כי יש לי מחשבות ללמוד משהו שקשור לזה בהמשך. הבעיה היא שאין הרבה מקומות שירות שמוכנים לקבל בני שירות לתקופה של פחות משנה (אם כי במקרה שלי מדובר בתקופה מכובדת למדי), לפחות לא באפריל. בכל זאת, אני מקווה שאמצא מקום. במקרה הכי גרוע אשאר בגן הנוכחי שלי, שזה גם סבבה.

* אני חושבת שבהחלט הגיע הזמן לספר על מישהי מאוד מיוחדת בשבילי בגן. תבינו, מבחינת רמת החיבור והקירבה שלי לילדים, יש את הרמה של כל הילדים (אהבה עזה), ואת הרמה של דבורה ושל ילדה שאקרא לה כאן "הבוסית הקטנה" (אהבה עזה כפול אלף + התמכרות מוחלטת). למה "הבוסית הקטנה"? כי היא פשוט אומרת לכל הילדים מה לעשות, אבל רק אם הם מתנהגים לא יפה. וקטנה כי היא בת חמש, דא. משפטים מאפיינים של הבוסית: "תשב מיד!", "אסור להרביץ!", "אני אגיד לאמא שלך ולאבא שלך". הכי גננת. לי היא אומרת בכללי מה לעשות ("שבי לידי", "בואי איתי", "למה את לא עונה לי? כבר שאלתי אותך שלוש פעמים"), אבל נראה לכם שאכפת לי? אני מכורה, כמו שאמרתי. חוץ מהמיני-שתלטנות המתוקה הזאת, היא גם מדהימה ברגישותה, אם ילד בוכה היא תמיד תשאל "מה קרה??" ותלך לחבק אותו ולתת לו נשיקה. אתמול אחד הילדים נתן לי מכה ברגל, והיא התיישבה לידי ואמרה לי "מתוקה שלי, אל תדאגי, אני פה איתך". שמים לב להיפוך קטן בתפקידים? לדעתי זה מדהים שהיא משתמשת במשפטים שהמבוגרים אומרים כדי לנחם אחרים. הבוסית הקטנה בוגרת וחכמה מאוד, ולמרות ליקויים בדיבור היא מרכיבה משפטים מצוינים ומבינה כמעט הכל. היא יודעת להביע את רגשותיה בצורה מעוררת התפעלות ובכלל, להתבטא בצורה נפלאה. היא לא חפה מבעיות, אבל הרמה שלה גבוהה יחסית לשאר הילדים בגן. יש לה שיער קצר, משקפיים, הליכה מצחיקה בשל בעיית יציבות, וחיוך שמקסים את כל מי שנתקל בו. יש לנו קשר קרוב מאוד, ואני פשוט נמסה כשהיא אומרת לי פתאום בזמן שטיפת ידיים/משחק בקוביות/ארוחת ארבע "אני אוהבת אותך מאוד מאוד" או "התגעגעתי אלייך". אני נמלאת אושר כשהיא מחייכת או צוחקת, וכואבת כשהיא עצובה או בוכה (לשמחתי ולשמחתה, זה לא קורה הרבה. היא ילדה מאוד חיובית, ונשברת רק כשמישהו פוגע בה באופן ישיר). אני חושבת הרבה על מה יקרה כשאעזוב את הגן. גם אם אמשיך לשנה הבאה, זה רק דוחה את הפרידה הצפויה. אני שונאת פרידות. ברור שהלכתי למקום הזה בידיעה שהזמן שאשהה בו הוא זמני, ועדיין... זה קשה. כל כך התחברתי לילדים המופלאים האלו, קשה לי להסביר את זה במילים. ובשלב מסוים זה לא יהיה יותר.

אנקדוטה קצרה על השיר הזה: ניסיתי למצוא את השם שלו, אז זמזמתי אותו לאמא שלי. כדי להיזכר, היא זמזמה אותו גם היא, אבל המילים היחידות שהיא זכרה היו "מריה מריה". באסה. חיפשתי שירים כלליים של מרסדס סוסה, ותראו מה זה: אשכרה קוראים לו "מריה מריה"!
ותודה לאפמינונדס (לעולם לא אצליח לכתוב את המילה הזו בלי להציץ קודם בבלוגה) שהזכירה לי שאני אוהבת את מרסדס סוסה 

* גם השיר שמככב בכותרת הפוסט מקסים. מה, לא ראיתם את "סיפור הפרברים"?! תתביישו! זה אחד הסרטים! איי לייק טו בי אין אמריקה, אוקיי ביי מי אין אמריקה!

בברכת שנ"צ משמעותי,

אני.