בקצה השמים, כמו חלום.

אני שונאת את המדרכות המטונפות של תל אביב

ואת האנשים שמתאמצים כל כך לעשות חיים

אבל רקדנו כל כך יפה יחד

ודיברנו על אומנות בכזה להט שיכל

להצית אלפי מדורות בלי בעיה

רק חבל

שאתה הומו, ואני בחורה.

כשאני יורדת מהאוטובוס

הרוח מכה בי בעוז

שלא מתאים לשמלה הקצרה

אז אני רוקדת בין הבניינים החשופים

וכמעט נחשפת בעצמי

וחושבת

כן,

הייתי צריכה להיוולד ספרדייה.

או

קובנית.

השמלה כמעט עפה

והצל העירום שלי חוגג

כי יש ירח מלא

ומלא ירח

ולמי אכפת?

אני רוקדת.

צ'אן צ'אן.

* פוסט זה מכיל אלכוהול. ואולי זה האומץ להעלות לכאן משהו לא לגמרי מהוקצע. בכל מקרה - צ'אן צ'אן.