בקצה השמים, כמו חלום.

* כשהמנהלת של הגן מחליטה שהזמן הכי טוב לשאול אותך אם את מתכוונת להמשיך בגן גם בשנה הבאה הוא כששתיכן בשירותים, תא לצד תא.

* כשבאוטובוס, בשקט בין שיר לשיר, את שומעת מאחורייך את המשפט הבא: "אני יש לי שריטה, אני לא עומד מול המראה ועושה ריבועים". מה?

* כשאת מנדנדת את דבורה, רואה את סימן הנשיכה הענקי, הכחול, טבוע באכזריות על הזרוע שלה, ומתאפקת לא לפרוץ בבכי.

* כשאת מעלה את הבוסית הקטנה להסעה הביתה, והיא אומרת לך "ביי חמודה שלי, נתראה בשבוע הבא", והחיוך כמו מתנגנב לך אל מחוץ לפה.

* כשכמעט נשבר לך הלב כשאת שומעת שהילד הפיליפיני המתוק, המצחיק והמג'וברש ישן במרפסת, כי בדירה גרות עוד שתי משפחות מלבד שלו.

* כשאת עוזרת לאחת מהמרפאות בעיסוק להכין פעילות לילדים, שומעת על העבודה שלה וחושבת - איך בא לי גם.

* כשאת יושבת עם י' והוא צוחק על איך שאת מגרדת את הלחי, ולא אכפת לך בכלל, את רק נדבקת בצחוק שלו וחושבת כמה שהוא חבר טוב.

* כש-ל', הילדה הכי יפהפייה והכי היסטרית בגן מתרפקת עלייך, מביטה בך בעיניים הבורקות שלה ומנשקת את הלחי שלך (ואחר כך גם נושכת אותה - לא בכוונה, לפעמים היא מתבלבלת ויוצאות לה מחוות אלימוֹת במקום אוהבות) בכזו עדינות טהורה עד שאת כמעט מתפוצצת מרוב קסם.
*כשאת נזכרת איך שבשבועות הראשונים שלך בגן הילדה הזו התעלמה ממך כמעט לגמרי ודחתה כל ניסיון התקרבות שלך.