לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

בקצה השמים, כמו חלום.


בנימה של חיוך ודמעות.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2014    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
5/2014

You've got mail!


♦ אמא קונה לי סקיטלס ושמה לי על השולחן, כי היא יודעת שאני מתה על זה.

אני: אמא, תודה רבה על הסקיטלס!

אמא: אה, אז ככה קוראים לסוכריות האלה?

מתה עליה. ועל סקיטלס, כמובן.

 

♦ חיכיתי לאוטובוס חזרה הביתה ביחד עם עובדת בגן שאני שונאת. זה קורה לפעמים (=כל יום), כי הקוים של שתינו עוברים באותה תחנה. הצצתי באפליקציה של האוטובוסים, וראיתי שהאוטובוס שלי מגיע עוד 7 דקות, ושלה עוד 20 דקות, וצחקתי צחוק מרושע בלב. משהו בסגנון: "חיחיחי!!! האוטובוס שלי יגיע לפני שלך!!! תמותי!!!".
ברור שרבע שעה אחר כך האוטובוס שלה הגיע, ואני נשארתי למות.

סתם, האוטובוס שלי הגיע אחרי חצי דקה, אבל זה לא משנה! משנה זה ששלה הגיע לפניי והיא הייתה שמחה יותר עצוב
כשהייתי על האוטובוס, הקשבתי באייפוד לשיר "No surprises" של רדיוהד בגרסה אינסטרומנטלית, והיה מקסים, כי, טוב, זה No surprises. ואחרי שהשיר נגמר היה פתאום שקט כזה שגרם לי להרגיש ממש ריקה. מזל שאחריו הגיע השיר "Feeling good" של נינה סימון, שהיה לא פחות טוב, כי, טוב, זה Feeling good.

 

♦ בשיעור ספרדית האחרון שמתי לב שהמורה גורם לי לפעמים לאבד ריכוז, ולא כי הוא מורה גרוע (אולי כן, אין לי מושג. למי אכפת איך אתה מלמד כשאתה נראה ככה. ועוד מדבר ספרדית! ראר. לגמרי ראר). נראה לי שגם אתם כבר הבנתי שיש לי קטע עם סמכויות, ראו ערך הסטודנט לתרפיה במוסיקה (אני יודעת שהוא לא מורה, אבל זה מספיק דומה) שכתבתי עליו כאן, או המורה הפרטי שלי למתמטיקה בתיכון שרציתי אותו ברמות קשות - לאו דווקא כי הוא היה מושך במיוחד או משהו, הוא פשוט היה מורה ממש טוב והיה לנו קשר חמוד כזה. אה, והוא היה נשוי עם ילדים. ברור.
חוץ מזה, אני ממש נהנית בקורס. רוב התלמידים צעירים יחסית והאווירה קלילה וכייפית. המינוס היחיד הוא שהשיעור נמשך עד שעות הערב המאוחרות, ובשלב מסוים אנשים כבר מאבדים את זה והזמן נעשה פחות יעיל. אני משתדלת להישאר מרוכזת כמה שיותר, אבל לפעמים זה פחות מצליח. אני גם מנסה לתרגל הרבה בין לשיעור לשיעור, אבל זה לא ממש הולך. אז אני עושה בעיקר את השיעורים להגשה, שעל זה אני לא מוותרת, וקצת מהשיעורים הרגילים. אגב, נכון שאומרים שספרדית זו שפה קלה? אז ממש לא! כל פעם החומר נהיה יותר קשה ומוזר. אבל אני מניחה שהיא באמת יותר קלה משפות אחרות... יש הרבה מילים שדומות לאנגלית, אז זה מקל, וגם לרוב באמת כותבים כמו שזה נשמע.

 

♦ יש בגן את א', ילד שדווקא פחות התחברתי אליו. הוא לא מפגר, ואין על זה מחלוקת, ולאף אחד אין ממש מושג מה הוא עושה בגן הזה. הוא לא 'רגיל' לגמרי, יש לו בעיות רגשיות והתנהגותיות די רציניות, אבל הוא עדיין לא מתאים לגן. בלי קשר, הוא מדבר מעולה ויש לו שפה נהדרת. אז אתמול הוא שאל אותי כשהיינו בחצר: "מקום לדאגה, אני יכול להזמין אותך לשבת לידי בארוחת צהריים?". ברור שנמסתי והסכמתי.

 

♦ שעה, שעה לקח לי להבין מה ל' (היפהפייה ההיסטרית) רוצה מחיי. בגלל שהיא דוברת רק ג'יבריש עם רסיסי עברית בין לבין, די קשה לפרש את מה שיוצא לה מהפה. קשה להסביר את החוויה החצי משועשעת-חצי מתוסכלת של לשבת מולה, לצפות בה מפטפטת בשפה מג'וברשת ומלאה תנועות ידיים, לדעת שיש מלא משמעות בבליל הצלילים הזה, ולא להבין מילה. כל כמה זמן היא הלכה, ואז חזרה "להסביר" לי. רק בסוף, כשאמרתי לה: "אולי תראי לי למה את מתכוונת?", היא הלכה לנדנדה, התנדנדה קצת ואז חזרה לספר לי שהיא מתנדנדת. וזהו. זו הייתה הפואנטה. היא חזרה על ריטואל הללכת להתנדנד-להגיד לי שהיא מתנדנדת בערך חמש דקות. ילדה מצחיקה. חיוך

 

♦ אני מרגישה שהרגעים הקטנים, הקסומים, המרגשים, המעציבים, הרגישים, המתסכלים, העצומים האלה עם הילדים בגן, כאילו נצברים מתחת לציפורניים שלי, ואז נאספים מתחת לעור שלי, זורמים בתוכי ונשארים לתמיד.

♦ הביאו לספרייה שבעיר שלי מין מכונה כזו שמאפשרת להחזיר ספרים לספרייה ע"י סריקת הברקוד שלהם גם כשהספרייה סגורה. בהתחלה ממש התלהבתי מזה, כי הספרייה תמיד כבר סגורה כשאני חוזרת הביתה (עצלנים!), אז אף פעם אין לי הזדמנות להחזיר ספרים. ההתלהבות פחתה כשהבנתי שאני ממש לא מתכוונת לצאת מהבית בערב רק כדי להחזיר ספרים. אז באסה לי, כי ההתחמקות מלהגיע לספרייה נמשכת, וכשסופסוף אגיע לשם, הספרניות יכעסו עליי כי ממש אאחר בהחזרה עצוב

 

♦ השעה היא כולה 21:39, וכבר בא לי לישון. מה יהיה? האם חזרתי למותשות שהרגשתי כל ערב בימי השירות הראשונים? מקווה שלא, כי זה יהיה לגמרי מבאס.

 

♦ אני נורא אוהבת לקבל מיילים. בעיקר כי זה המייל של הבלוג, אז אני מקבלת לשם בעיקר תגובות לבלוג או תגובות לתגובות שלי בבלוגים אחרים, ולעיתים רחוקות גם מייל ממישהו שבא לו לדבר איתי. תרצו לדבר איתי יותר! אני אוהבת לדבר עם אנשים, ואפילו אומרים עליי שאני אשת שיחה די נפלאה. טוב, לפחות זה מה שאני אומרת על עצמי. לפני כמה זמן ראיתי את הסרט הזה, בהמלצתה הנאמנה של פפי. הוא כזה חמוד.

 

♦ כן כן, החלפתי למעוינים. נורא יוקרתי פה.

 

נכתב על ידי , 14/5/2014 21:59  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



Avatarכינוי: 

בת: 31

תמונה




הבלוג משוייך לקטגוריות: 18 עד 21 , יצירתיות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למקום לדאגה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מקום לדאגה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)