החופש הזה מרגיע. אני חושבת. אתמול בבוקר הלכתי להסתובב עם חברה ולחפש קצת בגדים, היה כל-כך-חם-ואומייגאד-למה-אין-מזגנים-ברחובות, אבל לפחות יצאתי ברכש של שני קרדיגנים (בצבע כחול ובורדו!), ארנק (יפהפה), גופייה לבנה וסניקרס כחולות, שאין לי מושג איך הן על הרגל שלי אבל למי אכפת?! עשרים שקל! אכלתי גם סלט פסטה בארומה, והם שמו לי מיליון גבינה (אני אוהבת גבינה, אבל זה באמת היה טו מאצ') וגם שמו לי אפונה למרות שביקשתי שלא אבל חוץ מזה היה סבבה. בארוחת חג היה סביר כזה, לא יודעת, המשפחה של אבא בסדר אבל אין ממש יחסים קרובים. אז הערב בעיקר כלל אוכל, בהייה בפלאפון ונמנום על כתפה של אחותי. כן. מה שכן, הפיצוי הגיע היום בצהריים בצורת ארוחת חג נחמדה אצלנו בבית עם המשפחה של אמא שלי (סבא וסבתא, אח של סבא וגרושתו), שהם אנשים ממש חמודים ונעימים, והייתה גם שיחה ממש מעניינת סביב השולחן. שאר היום הועבר בבטלה נעימה לגמרי, כולל זה שאחותי מרחה לי לק בניסיון נואש לשקם את מה שנשאר מהציפורניים המביכות שלי (אני כל הזמן מתעסקת בהן ומורידה מהן, כמו לכסוס אבל עם הידיים. זה די נורא). אחרי זה ראיתי, בפעם הלא יודעת כמה, את "המלאכיות של צ'ארלי", זה סרט ממש חמוד ואני די מאוהבת בדרו ברימור. ואז נשאבתי לאינטרנט, קצת הלכתי לאיבוד בתוך צ'אטים, כרגיל כשיש לי יותר מדי זמן פנוי, ואחר כך עיינתי קצת בפוסטים ישנים כדי למצוא מתי התחלתי את הטיפול הפסיכולוגי הנוכחי שלי (נכשלתי בלמצוא, אגב), והצחיק אותי כמה שדברים מסוימים ממש השתנו בעוד שאחרים ממש לא. היו לי גם מטרות יותר נשגבות לחופש הזה, כמו לסדר כל מיני מקומות בחדר, אבל נראה מה מזה ייצא לפועל. מעודדת את עצמי בזה שיש עוד יומיים שלמים. לא ממש יודעת איך לאפיין את המצברוח שלי כרגע, אבל למה צריך בעצם. מה שצריך זה לצפות בעוד פרק של "הסקס של מאסטרס" (איזה תרגום צולע) ולטחון פופקורן. הו, כן.
עושה לי טוב באוזניים, בכל מצב שהוא.
(ואם אתם רוצים לדבר איתי, אתם מוזמנים. לא יודעת איזו היענות יש למשפטים כאלה, אבל למה לא לנסות :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
אבל חוץ מזה היה סבבה.
כינוי: