בקצה השמים, כמו חלום.

כתבתי מייל לפסיכו', כי הפגישות שלנו התבלגנו בגלל החג, נפגשנו לפי שבוע לא ביום הרגיל והתחשק לי לשתף אותה. למה אני מתנצלת על זה בכלל, אוף. כתבתי כי כתבתי, וזהו. ואז חשבתי, למה לא לכתוב גם כאן. אז הנה. וזה.
 

החופש עבר בשלום ואפילו יותר מזה. הרגשתי טוב ברובו וזה אומר המון כי זה הישג ענקי מבחינתי. לגמרי גאה בעצמי. והיה כיף לחזור לגן אתמול ולראות את כל הילדים האהובים, בשילוב עם הנסיכה היום היה לא ממש קל (בכל זאת, היא לא הלכה לשם יותר משבועיים אז הכל קצת הציף אותה מחדש), אבל עדיין בסדר יחסית. אני ממש אוהבת אותה, היא כזאת מתוקה. מוגלי לא בא אתמול לגן וממש התגעגעתי אליו, והיום כשחזרתי עם הנסיכה התנפלתי עליו בחיבוקים והוא לא ממש הגיב כי היה עסוק במשחק עם עצמו, ואחרי כמה זמן רץ אליי בחיבוק ובחיוך, כאילו ירד לו האסימון, קצת באיחור. המרפאה בעיסוק אמרה שהם דיברו מקודם על זה שבגלל שלא הייתי בגן (כי הייתי עם הנסיכה בשילוב), אז מוגלי היה כל היום על הספה (כלומר התעסק בעיקר בגרייה חושית, התהפך על הספה וקפץ ממנה), אז מצד אחד שמחתי שיש לי כזאת השפעה על הפעילות שלו, אבל מצד שני כאבתי על זה שרק לי מכל הצוות יש את הכוח הזה ושאין עוד מישהו שהוא קשור אליו ככה. באתי לגן אחר הצהריים כמה דקות לפני שהתחילה הישיבת צוות, טולה ויולה וגם הפסיכולוג (החמוד) של הגן שאלו אותי על התוכניות לקיץ שכבר היו קצת ידועות ושיתפתי אותם בשמחה, היה לי נעים גם שהם מתעניינים וגם בגלל האמירות המחמיאות של "מה נעשה בלעדייך בשנה הבאה", שבגלל שמדובר באנשים הספיציפיים האלו - אני יודעת שהן באות מהלב. ודיברתי הרבה בישיבה והבעתי את דעותיי, וזכיתי להקשבה ולהתייחסות, ואין מה לעשות, זה כיף להרגיש משמעות וחשובה.
אה, כן - התקבלתי סופית (וסופסוף, אחרי תהליך מעצבן ורווי בעיות) למחנה קיץ בחו"ל (לצעירים מכל העולם), ואני טסה בתחילת יולי  זה משמח מאוד ונותן הקלה, אבל גם מחדד את החרדות שלי לגבי מה שיהיה אחרי - בגלל שכבר יש תאריכים ברורים. אז נכון שכבר העפתי את האופציה של להיות משלבת של ילד על הספקטרום האוטיסטי, אבל אני ממשיכה ומחפשת באובססיביות משרות של מטפלת בשיטה שלמדתי, למרות שכל המשרות מיועדות להתחלה מיידית, ואילו אני עובדת בגן+יש לי עוד עיסוק בימים לא קבועים בשעות הערב (שאני לא מרגישה [עדיין?] מספיק נוח כדי לשתף אותו כאן), אז בעצם אתפנה רק בסוף יולי, אחרי שאחזור לארץ. החיפוש הזה גם יכול להרגיע אבל כרגע הוא מלחיץ, בעיקר כי אני נכנסת לקדחת של לשבת שעות מול האינטרנט, לחרוש אותו ולא להרפות, כמו עכשיו. אפילו שלחתי מייל לגבי שתי משרות. כן הייתי מאוד רוצה לעשות משהו כזה אפילו כרגע, במקביל לכל הדברים אבל לצערי אני לא מסוגלת להתחייב לימים ולשעות קבועים בגלל העיסוק הזה (ואני גם תוהה אם זה לא יהיה יותר מדי בשבילי). קיבלתי תשובות מאוד יפות (ומהירות) שביקשו לברר לגבי התחלה כרגע, אפילו בצורה חלקית, וכרגע אני מתלבטת אם להסביר להם את המצב הנוכחי, שאני לא יכולה להתחייב, ולהחזיר את הכדור למגרשם שלהם, או באמת להגיד שזה רלוונטי רק לסוף יולי ושאצור איתם קשר לקראת המועד כדי שנבדוק אם זה עדיין רלוונטי.

קיצר, חפירות ארכיולוגיות, זה מה שקורה במוח שלי כרגע. ובדיוק חשבתי שאני רעבה, ואז אחותי שאלה אותי אם אני רוצה מקושקשת עם בצל. אז כיף לי.

השיר השליו הזה כ"כ נוגד את הסמטוחה שקורית אצלי בראש. ובעצם, גם אני רק רוצה לשכב כאן ולראות את העצים מתנדנדים. רוצה להתנתק מהמחשבות האינטנסיביות ולמצוא קצת רוגע.