בקצה השמים, כמו חלום.

שוכבת במיטה באמצע היום, המדחום מצביע על טמפ' של 38.3 מעלות צלזיוס. אור טבעי ממלא את החדר ורעשי החוץ חזקים מתמיד, קר לי וחם לי בו זמנית אז אני מורידה את החולצה ומתכסה בשתי שמיכות דקות. באמבטיה אני סוחטת לעצמי מגבת בורדו קטנה ומיימית, וכשאני נמצאת שוב בתנוחת שכיבה - מניחה אותה על המצח הלוהט. מגע המגבת הקרה כל כך מנחם אותי עד שהיא גולשת במורד פניי, ישר אל הצוואר והכתפיים, מספיגה בטיפות את הגוף הבוער. המגבת הקטנה ממשיכה במסעה לעבר החזה, עולה על השדיים, מתהדקת מעט באיזור הפטמות ואז יורדת בצידם השני. כשהיא מגיעה לאיזור הבטן, אני נרעדת מעט, הקור מפתיע את האיזור הרגיש הזה. המגבת מחליקה מעט ונגררת על המותניים בעוד אני שוכבת על הצד, וכמעט מגיעה לגב. הקור הרטוב של המגבת מהווה ניגוד מרענן לאיבריי הרותחים.
חולשת הגוף והנפש ברורה ומחלטת, אבל לאן הגענו שצריך להכריח אותי לאכול טילון? "את עכשיו הולכת להזיע את החום החוצה", מכינה אותי אמא, והתחושה היא בהחלט כשל הזעת נשמתי לשטן.

אומרים שחום מביא להזיות,

אז איפה אתן, תפיסות-שיכר?

בינתיים רק גרוני ניחר,

ואין ספק שקשה להיות סקסית

עם אף סתום בצורה יחסית,

מביע תחינה נואשת למרפא,

אפילו שרק הראש ירפה.

הבה נתאגד, חולי הארץ,

בעודנו נושאים חבילות טישו במרץ,

ונמחה יחד נגד הזוועה,

אותה מחלה שגורמת לנו לרשום צוואה.

הזמן הזה בעונה שכולם חולים.

כל תחילת שיעור כתיבה בכתה י' נפתח בזרם תודעה. "טוב, כולם להוציא דף ונייר", אמרה המנחה המבולבלת-תמידית שלנו, בעוד אנחנו מתפוצצים מצחוק על המורה הצבעונית, עם השמלות הארוכות, התכשיטים המוזרים והדיבור המתנגן והמצחיק. היא הייתה מורה נהדרת לכתיבה, כל עוד היא לא הייתה צריכה לדייק במילותיה או להשתמש בסימני פיסוק באופן תקני. נורא אהבתי אותה.
"תכתבו כל מה שעובר לכם בראש, בלי לחשוב. פשוט לכתוב!"

אז אני מוצאת את עצמי ממלאה שורה אחרי שורה על רגשות פנימיים והפרעות חיצוניות, בפנים זמזום מזגן ורחש נשימות ועטים, מבחוץ אפשר לשמוע בבירור הרכב ממגמת מוזיקה עושה חזרות על אותו שיר בפעם המאה אלף, ויש משהו מנקה בהמרת הבלילה שבתוך הראש שלי אל טקסט כתוב בתוך מחברת שורות.

ועכשיו אני ליד השולחן בבית, החלון פתוח וקר בחוץ, מבט על השולחן מגלה שקית סקיטלס עצובה בריקנותה, כוס קפה ריקה, ו-היי! הנה החזייה הלבנה שאני מחפשת כבר כמה ימים. קול. אני צריכה להסתכל יותר על השולחן הזה, יש עליו דברים מעניינים.
טוב, מה נהיה. כבר ממש קר, אני סוגרת את התריסים. עוד מעט אלך לישון, ובינתיים אני משעינה את הסנטר על ברך שמאל שלי. השבוע אני בודקת שני מקומות אופציונליים לשירות לאומי (שני גנים מיוחדים), ואני סקרנית ממה שאראה וארגיש. פוחדת, כמובן, אבל מרגישה מוכנה להתחיל את תהליך החיפוש, ומקווה שהוא לא יהיה ארוך מדי. חברה טובה סיפרה לי שכשהגיעה לראות את מקום השירות שלה בפעם הראשונה, לפני שנה, היא התאהבה בו על המקום. לי אין ציפיות כאלה גבוהות, למרות שזה נעים לקוות.
אני מפזרת את הקוקו והשיער הלא ארוך שלי נופל על חולצת ה"I ♥ NY" שלי, שקיבלתי ממנה. כשרק נותק הקשר זה עיצבן אותי, כי אני נורא אוהבת את החולצה הזו, אבל עם הזמן הרפיתי והתחלתי להתייחס אליה כמו מה שהיא - רק חולצה. לשיער שלי יש ריח טוב, וזה מזכיר לי שבכל פעם שחפפתי ואחרי זה נפגשתי איתו, האהבה הנכזבת שלי היה מסניף לי את השיער ואומר שיש לו ריח כל כך טוב, ואני הייתי נמסה לחלוטין. אני שמחה שזה מאחוריי.

אני רוצה להמליץ לכם על הדבר המקסים הזה. זה אתר שהוא תחנת רדיו, שמשמיע מוזיקה ממש, ממש טובה. בלי פרסומות ושטויות, פשוט 24 שעות של שירים ברצף. לפעמים אני מקשיבה לו במשך שעות, לפעמים הוא מפשל קצת. תמיד משמח אותי להקשיב לו, כי הוא מכיר לי שירים חדשים ומעולים.

אני נורא מתגעגעת ללקרוא ספר טוב, עוצמתי וסוחף, אפילו מטלטל. שיעשה לי את מה ש"בדידותם של המספרים הראשוניים" עשה לי. יש המלצות?

אני משייטת בין ענני החושך בזמן שהשעון מחליף עונה, וכמה חשוב לראות פתאום חצי ירח. אני לובשת את שמלת התחרה הסגולה שקניתי באינטרנט ומעליה חולצת ג'ינס פתוחה, גרביונים ירוקים אטומים ומגפונים שחורים, ומרגישה יפה. קריר בחוץ, נעים לחזור הביתה אחרי ערב כייפי עם שני חברים טובים ויקרים, שני האנשים שאני הכי אוהבת לצאת איתם בעולם. טיק, טק, טיק, טק, העקבים שלי נוקשים על המדרכה, ופתאום אני רואה כוכבים, כוכבים אמיתיים, כל כך הרבה זמן לא ראיתי כוכבים. בעיר שלי יש הרבה אורות מלאכותיים שמציפים את הרחובות, ובקושי אפשר להבחין באורות הטבעיים והשמיימיים שנמצאים ממש מעלינו. הם מנצנצים בתוך הלילה, וזו רק אני בכל העולם. אני מחייכת וקצת מסוחררת, הלב שלי שמח עם קצת עזרה אלכוהולית. בדרך לחברים התקשרה אליי המורה לפלמנקו, ואמרה שבאמצע נובמבר נפתחת קבוצת מתחילות חדשה. אני אהיה שם, רוקדת את התשוקה שלי, רוקעת בעוצמה את הסערה שבתוכי. וזה פשוט לילה נהדר.