סיפרתי לאחותי אתמול. כצפוי, היא הייתה אפאתית לחלוטין. היא שאלה אותי כמה שאלות, אמרה משהו ממש חסר טקט שלא היה לי כוח להתייחס אליו אפילו, והחלקנו את זה הלאה. אחד הדברים שאני הכי אוהבת בקשר שלי ושל אחותי הוא שאנחנו יכולות להחליק דברים כאלה. שתינו יודעות שאנחנו לא יכולות אפילו לנסות להסתדר כמו שני בני אדם נורמליים ליותר מאולי יום אחד, אז אנחנו לא. קצת אחרי שסיימתי לדבר איתה, הייתי בטוחה שהתגובה שלה תעשה לי רע בשלב מסוים, אחרי שאפנים אותה, אבל אז חשבתי על זה והבנתי שאין לי למה להרגיש רע. אם התגובה שלה הייתה קצת יותר "טובה" מזה, בטח הייתי מרגישה שהיא מזויפת.
אז בינתיים יש לנו כמה אנשים שיודעים:
ליאור, שיודע עוד לפני. מאיה, שאני שמחה שיודעת, אפילו שכשסיפרתי לה בפעם הראשונה זה היה במטרה לוודא שהיא יודעת את זה לפני שהיא הולכת. בתקופה האחרונה היא הבינה פתאום ששינוי מין לאו דווקא יגרום לי להיראות כמו תפלצת, ושלרוב הוא אפילו עושה את ההפך, ועכשיו היא תומכת ממש. אם לצטט אותה, "אני אמא שלך בכל מה שקשור לזה, תתמודד." חוץ מזה, כבר החלטנו שאני אהיה בובת הברבי שלה. טל, שבעיקר מציק לי, אבל בקטע טוב. לא הייתי מסוגלת לעשות שום דבר בלעדיו, בשיא הכנות. אימא, שאני עוד לא יודעת מאיפה לאכול את התגובה שלה. נועה, שאמרתי לה בטעות, ואין לי מילים לתאר כמה אני שמחה על זה. אבא, שלא היה יכול להגיב יותר טוב בשום צורה. לילי, שחשובה לי כמו הכל, נכון לעכשיו. היא האדם הראשון שבאמת תכננתי לספר לו חוץ מההורים שלי. אח שלי, שעוד מעכל, אבל לא שונא אותי. נלה, שסיפרתי לה אחרי שסיפרתי לאח שלי, כי הייתי צריך תגובה טובה. רון, החבר הכי טוב שלי מהלימודים. אולי חוץ משל אבא שלי, התגובה שלו הייתה הכי טובה. פשוט ישבתי שם וסיפרתי לו, וצחקנו על זה המון. הוא אמר לי שהוא טרנספוב נורא וצר אופקים, אבל שיש לי את היכולת לגרום לא לא להיות. אחותי, שתסתדר עם זה מתישהו.
נשארו, אולי לפי סדר עדיפויות ואולי לא:
מור, שסתם לא יוצא לי לפגוש אותה. אף פעם. ברגע שאפגוש אותה כמו שצריך, אני יודעת שזה יהיה ממש פשוט.
אורן (מישהו יהרוג אותי על בחירת השם הזה, יום אחד), שכבר המון זמן שאני מנותקת ממנו, אבל שנינו מנסים לעבוד על זה, בתורות.
רוזה, חברה של טל. לספר לה יהיה הכי פשוט בעולם, אבל אנחנו בקושי נפגשים. פגשתי אותה במצעד אתמול, אבל זה היה באמצע קהל עם המון אנשים, ולא מצאתי אותה שוב אחרי זה יותר.
שרה, שגם ממנה הספקתי להתרחק בתקופה האחרונה. אני עוד לא רואה את עצמי מספרת לה, אבל זה יגיע.
טליה, מישהי מהלימודים. אנחנו חברות ממש טובות, ומרגיש לי נכון שהיא תדע, אבל אני עוד לא מכירה אותה מספיק, אני חושבת.
מספיק, בינתיים,
אלה.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
