כאבי מחזור

 

-

 

השיר הזה הוא די הפסקול של הראש שלי ביומיים האחרונים. אני אפילו לא בטוחה למה. אני חושבת שזה בעיקר עניין של הרגל.

 

אתמול בבוקר התעוררתי עם כאב גרון ואוזניים שגרם לי לשקול ולהתחנן לחזרה של כמה מההאנגאוברים היותר נוראים שהיו לי אי פעם. נכנסתי להתקלח ולא עשיתי שום דבר במשך כל היום. כמעט וצרחתי על שניים מהשותפים שלי כשהלכנו לאכול ביחד צהריים, אבל החלטתי שלא בא לי. באותו הבוקר (ואפילו קצת עד עכשיו) הייתי מלאה בתחושה שהדרך היחידה לנסח אותה היא "פאק, אני מוקפת באידיוטים."

 

בראשון בערב הצעתי למישהי, נקרא לה עמליה, ללכת לסרט. היא אמרה שהיא תשמח, ואז שאלתי אותה אם בא לה ללכת לראות סרט בקטע של דייט. היא אמרה שלא, ולא ספציפית בגללי, אלא סתם כי היא לא רוצה עכשיו. אני והיא היינו מדברות בוואטסאפ המון לפני יום ראשון, וגם ביומיים האחרונים שום דבר לא השתנה. במפתיע, מישהי אמרה לי "לא" והעולם לא חרב. כנראה שאני מדמיינת שהיא קורצת לי בארוחות צהריים, ואני מנסה להתקרב אליה קצת יותר מקודם, אבל חוץ מזה, הכל כרגיל.

 

אני חושבת יותר ויותר על לכתוב לאחרונה, ולא מסוגלת כי אני מפחדת פחד מוות היתקע, אבל לכתוב את הפוסט הזה גרם לי להרגיש שאני מסוגלת. קול קטן וטועה בראש שלי אמר לי שאולי אני אפילו אצליח, יום אחד, לחזור לעצמי, אבל כבר מזמן למדתי שאסור לי להקשיב לקול הזה. הוא מסוגל להיות צודק רק כשהוא דועך לכדי מוות.

 

שלכם, במירמור אינרטי,

אלה.

 

צריכה להיות כאן אנחה, אבל אין לי איך.