כאבי מחזור

אני עומדת להתעלםפ תעשייתית מכל הבלוג הזה מעכשיו, אני מנחשת. זה לא הולך יותר. אני זונת אופוריה, והסלוג הזה כבר לא עוזר לי להשיג אותה. זה לא שאני יכולה להסתדר בלעדיו, אבל כל הקטע של לחכות לתגובות, ואז להגיב בחזרה לרובן, כבר לא שווה את זה יותר. אני מרגישה כאילו אני מדברת לקיר, ורק אנשים שבמקרה נמצאים קרוב אלי יכולים לשמוע אותי ולהגיב. וזה לא שזה לא נחמד. לפעמים הרבה יותר נוח לי לכתוב כאן דברים שאני רוצה לומר לחברים שלי שקוראים פה, אבל זו רק מטרת צד קטנה. כרגע הבלוג הזה מספק לי בעיקר המון, המון תסכול, כי אני מצליחה רק להיכשל במה שאני עושה בו.

 

פעם להיות כאן אמר לי משהו,