יש קסם די יפה בלהרגיש רע בלי שזה יהיה קשור לשנאה עצמית או לתשישות חברתית. עכשיו אני סתם חולה, כי הייתי מטומטמת ויצאתי החוצה אחרי הסופה שהייתה כדי לדדות לסופר לקנות דברים לדירה. לבשתי רק כפפות, צעיף, חמצוואר שניסה להיות כובע, שני זוגות גרביים, מכנסיים די רגילים, חולצה ארוכה וסריג. אז עכשיו אני מצוננת, וזה מרגיש ממש כאילו זה עומד להיות הרבה יותר מזה. ואני ממש לא רוצה שזה יהפוך להרבה יותר מזה, כי כשאני חולה יוצאים לי הרפסים ממש מכוערים.
אבל בכל זאת, יש בזה קסם. פתאום אני לא מצליחה לעשות את העבודה המטומטמת במגדר, או ללמוד לאנטומיה, או לעשות את העבודה במטבולית, כי אני מרגישה רע באמת, עם סיבה פיזית מוחשית. יש וירוסים באף שלי שכועסים על זה שעשיתי להם קר.
עדיין שונאת את עצמה,
אלה.