טוב, ננסה.
כבר מלא זמן לא הייתי פה באמת. כבר יותר מארבעה חודשים, כשאני חושבת על זה. אני אף פעם לא ממש אוהבת לחזור על זה, אבל עכשיו זה מרגיש לי קצת יותר טבעי מבדרך כלל. כתבתי גם לפני חודש וחצי, אבל זה לא באמת נחשב. זה לא היה טבעי, ולא באמת רציתי לחזור. רציתי לכתוב, וכשזה לא הלך לי כאן, החלטתי לסגור את זה מהר ולכעוס על עצמי בהזדמנות אחרת.
התחלתי ללכת לפסיכולוגית לפני חודש כזה. קצת יותר מחודש. היא שווה משהו, לא סתם איזה אפס שעובד עם קופת חולים כללית ולוקח כלום כסף על טיפול שלא שווה כלום. קוראים לה תמר, וכבר הצלחתי לגרום לה לקרוא לי אנורקסית. אנחנו מדברות על המון דברים, בין היתר גם על המיניות שלי. אנחנו חוזרות לזה כל הזמן, מן הסתם. היא חושבת שהחלטתי שאני רוצה להתחיל לעבור שינוי מין עוד לפני שהתחלתי לדבר איתה, וזה די נכון. אתמול חיפשתי טלפונים של רופאי משפחה בירושלים, ומחר אני אעשה טלפונים כדי לקבוע תור לאחד שקרוב אלי, ולהעביר את התיק שלי אליו כדי שיהיה לי יותר נוח לקבוע תור לרופא משפחה כאן בסביבה. החזון כרגע הוא לקבוע פגישה עם אנדוקרינולוג בנובמבר.
אני ועמליה התחלנו לצאת. לפני שבוע וחצי היה לנו חודש ביחד. אל תגלו לאף אחד, אבל אני ממש רואה עתיד איתה. בית ביחד, ולחזור מהעבודה ולראות אותה, ושתי בנות קטנות שאני כבר יודעת את השם של אחת מהן. בא לי גם לאמץ חתול ביחד, אבל שתינו אלרגיות.
מסתבר גם שאני מצליחה לעשות שלושים ושתיים שכיבות סמיכה ולרוץ שלושה קילומטרים בשלוש עשרה דקות וחמישים ושתיים שניות. מי היה מאמין? אני קרובה מתמיד לשקול שמונים קילו, וזה מרגיש הרבה יותר מוצק מהתקווה שלי להגיע לתשעים קילו או שמונים וחמש קילו. אולי אם אני אראה את הספרה שבע על הצג של המשקל אני לא ארצה יותר לראות את הספרה שש.
טוב, זהו. אולי נתראה שוב מתישהו,
אלה.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
