כאבי מחזור

אתמול בשעה עשרים לאחת עשרה בלילה פרסמתי פוסט יציאה מהארון של בערך אלף מילים בפייסבוק. כבר לפני כמה ימים שיניתי את סעיף המגדר בפרופיל, אבל ביטלתי את האפשרות לראות את זה כדי שזה לא יקפיץ לאף אחד הודעה בפיד או משהו. אתמול בערב, עדיין אקסטטית מהאווירה המדהימה של המצעד, שיניתי את השם בפייסבוק והתיישבתי לכתוב את הפוסט ההוא. לקח לי בערך שעה וחצי לכתוב אותו ולעבור אחת, אבל עשיתי הכל בנשימה אחת חלקה ונינוחה. הכל זרם ממני בטבעיות. הגיע הזמן.

אני לא יודעת מה זה אומר על הבלוג הזה כאן. לפי מה שהבנתי אולי שוב סוגרים את ישראבלוג, אז אולי זה בכלל לא רלוונטי, אבל היחסים שלי עם המקום הזה מאוד מוזרים גם בלי קשר לפוטנציאל ההיעלמות התמידי שלו. עדיין יש לי דברים לומר ולחשוב על עצמי שאני לא רואה אותם מופיעים בפייסבוק, איפה שכל העולם יכול לראות ולזהות איתי של היומיום (כל הפוסטים שלי פתוחים לכל העולם. אם תחפשו מספיק טוב בטח תוכלו למצוא את הפרופיל שלי בפייסבוק גם בלי שיש לכם שום מידע עלי חוץ מזה שבבלוג, אבל עדיין). אני לא בטוחה שהדברים האלה ינותבו לכאן, עכשין כשפתאום הזהות המינית שלי הפכה מסוג של סוגיה שאני מנסה להתעמק בה לחלק מאוד ברור של הזהות שלי.

תודה על הכל. אני עוד לא נפרדת, אפילו שכבר נפרדתי מהמקום הזה בעבר, וכולנו יודעות כמה זה שווה. אני כן לוקחת כמה צעדים אחורה בינתיים. אני רוצה לחשוב על מה שעובר עלי, מה שעומד לעבור עלי, ומה אני עומדת לעשות עם עצמי עכשיו. אני עומדת לקחת את החיים שלי למקום הרבה יותר פעיל, הרבה יותר משתף והרבה יותר פתוח.

אז אני הייתי אלה, ואתם הייתם קהל נפלא.

אני יודעת שריבאונד, עם כמה שזה זול, לגמרי יכול לעזור לי להוציא לפחות את הראש מהבוץ הזה, אבל מן הסתם זה לא משהו שאי פעם הולך לקרות.

איזה צחוקים זה יהיה אם מישהו עוד עובר בחור הנטוש הזה,

אלה.

טוב, ננסה.

כבר מלא זמן לא הייתי פה באמת. כבר יותר מארבעה חודשים, כשאני חושבת על זה. אני אף פעם לא ממש אוהבת לחזור על זה, אבל עכשיו זה מרגיש לי קצת יותר טבעי מבדרך כלל. כתבתי גם לפני חודש וחצי, אבל זה לא באמת נחשב. זה לא היה טבעי, ולא באמת רציתי לחזור. רציתי לכתוב, וכשזה לא הלך לי כאן, החלטתי לסגור את זה מהר ולכעוס על עצמי בהזדמנות אחרת.

התחלתי ללכת לפסיכולוגית לפני חודש כזה. קצת יותר מחודש. היא שווה משהו, לא סתם איזה אפס שעובד עם קופת חולים כללית ולוקח כלום כסף על טיפול שלא שווה כלום. קוראים לה תמר, וכבר הצלחתי לגרום לה לקרוא לי אנורקסית. אנחנו מדברות על המון דברים, בין היתר גם על המיניות שלי. אנחנו חוזרות לזה כל הזמן, מן הסתם. היא חושבת שהחלטתי שאני רוצה להתחיל לעבור שינוי מין עוד לפני שהתחלתי לדבר איתה, וזה די נכון. אתמול חיפשתי טלפונים של רופאי משפחה בירושלים, ומחר אני אעשה טלפונים כדי לקבוע תור לאחד שקרוב אלי, ולהעביר את התיק שלי אליו כדי שיהיה לי יותר נוח לקבוע תור לרופא משפחה כאן בסביבה. החזון כרגע הוא לקבוע פגישה עם אנדוקרינולוג בנובמבר.

אני ועמליה התחלנו לצאת. לפני שבוע וחצי היה לנו חודש ביחד. אל תגלו לאף אחד, אבל אני ממש רואה עתיד איתה. בית ביחד, ולחזור מהעבודה ולראות אותה, ושתי בנות קטנות שאני כבר יודעת את השם של אחת מהן. בא לי גם לאמץ חתול ביחד, אבל שתינו אלרגיות.

מסתבר גם שאני מצליחה לעשות שלושים ושתיים שכיבות סמיכה ולרוץ שלושה קילומטרים בשלוש עשרה דקות וחמישים ושתיים שניות. מי היה מאמין? אני קרובה מתמיד לשקול שמונים קילו, וזה מרגיש הרבה יותר מוצק מהתקווה שלי להגיע לתשעים קילו או שמונים וחמש קילו. אולי אם אני אראה את הספרה שבע על הצג של המשקל אני לא ארצה יותר לראות את הספרה שש.

טוב, זהו. אולי נתראה שוב מתישהו,

אלה.

טוב, אני לא ממש יודעת מה, אבל רציתי לכתוב כאן משהו. אני מתפוררת לעצמי בין האצבעות, אבל זה לא רע כל כך. זה מרגיש קצת כאילו אני עטופה במין מעטפת סוכרים כזו, שנשטפת בגשם, והיא מכבידה עלי, אפילו שהיא אמורה לשמור, ובכל פעם שהוא יורד, קצת קל לי יותר. בלילה של רביעי-חמישי התאפרתי והלכתי למסיבת פורים. מסתבר שאודם ואייליינר יושבים עלי ממש, ממש טוב. בא לי תמיד מעכשיו, אבל אולי בהזדמנות אחרת, כשיהיה לי קצת יותר כוח לענות לאנשים ששואלים מה הקטע. בחמישי הסתובבתי בקמפוס מחוקה לגמרי מעייפות אחרי לילה שלישי בלי שינה רצינית, עם אייליינר מרוח ואודם שהולך ודוהה. כל כך, כל כך נהניתי.

עמליה עדיין עושה לי צרות, אבל אני מתמודדת, אני חושבת. אני גם צמחונית עכשיו. אמרתי משהו על זה? חשבתי שאולי כדאי לשתף. בא לי לומר שזהו, בערך, אבל יש לי עוד המון לומר על הכל, ועל עמליה, ועל הכל, ולא בא לי כל כך לנסות להוציא את המילים.

חושבת עליכם, לפעמים,

אלה.

יש לי פגישה עם פסיכולוג, כאן בירושלים, ביום שישי. גם זה, וגם כנראה שאני לא אבוא לפה יותר.

היה טוב כשעוד היה משהו,

אלה.