כאבי מחזור

בימים האחרונים אני נאבקת מאבק שקט ברצון שלי לשבת על הברכיים מול האסלה ולדחוף שתי אצבעות לגרון. גם הרצון הזה בעצמו לא אלים במיוחד. נראה לי שזה מה שהופך את זה לקשה כל כך. הוא בא ברגעים אסטרטגיים, בנקודות רגישות. ביום ראשון חזרתי לקראת שתיים בלילה ממסיבת פורים של התוכנית שאני לומדת בה (לבשתי גרביונים ושמלה והתאפרתי, בפעם הראשונה, בעצם. היו כמה בנות שקינאו בי כי אני נראית יותר טוב מהן בשמלה), והמחשבה הראשונה שעברה לי בראש כשנכנסתי הביתה הייתה "טוב, אז עכשיו להקיא."

 

הקושי הכי גדול שלי בהתמודדות עם המחשבות האקראיות האלה הוא המחשבה שאין לי בעצם מושג למה זה אמור להיות רע. כאילו, ברור שלהקיא בכוונה זה רע, אבל זה לא שניסיתי אי פעם. ברמת העיקרון גם לא לאכול זה רע, ואני די אוהבת את התחושה שלא לאכול עושה לי בבטן. מה אם אני אוהב גם את התחושה שלהקיא עושה לי?

 

אולי לא אנורקסית,