כאבי מחזור

אני חושבת שאולי בקרוב אני אשים סיסמא על הבלוג, או מה שלא עושים כדי שאנשים לא יראו אותו בלי אישור ממני. לא כי אני מתחרטת על משהו שכתבתי או משהו כזה. סתם, כי אני מרגישה שזה לא ישנה שום דבר. קצת כמו התחושות האובדניות שיש לי פעם בכמה זמן.

 

שומרת על הלילה,

אנשים צועים מסביבי כל הזמן. למה אנשים צועקים מסביבי כל הזמן? אני בבית, אני לא רוצה שאנשים יצעקו מסביבי כל הזמן.

יש לי פצעי לחץ עכשיו. מסתבר שזה קטע. כבר חשבתי על להתאבד כמה פעמים, אבל רק בקטע הרגיל. יש לי פגישה עם קב"נית ביום שלישי, בהמלצת מש"קית ת"ש שסיפרתי לה שאני כנראה מתחילה ללכת לפסיכולוגית. אני די שונאת את המ"מ שלי. אמרתי לה על הטיפול כי היא צריכה לכתוב דו"ח לקבנית והיא החליטה שאני חייבת לספר לה למה אני הולכת לטיפול. ממש התאפקתי לא לבכות לה מול הפנים, או לצרוח עליה, אבל הסתפקתי בלחרטט משהו גנרי. שבוע הבא הולך להיות צחוקים.

 

באהבה חסרת תנאים, כל עוד אתם מספקים את הסחורה,