כאבי מחזור

נמאס לי להיות לבד, קצת. קצת יותר מבדרך כלל, לפחות. בדרך כלל זה די הרבה. אני שוב מתקרבת לנקודה הזו שבה שום דבר כבר לא יעזור. אני לא ממש מצליחה להיזכר מה קרה בפעם שעברה, אבל זה בטוח לא היה יפה במיוחד. משהו אומר לי שהפעם הקודמת הייתה לפני ברלין, אבל כמו תמיד, הכל מעורפל. זה פשוט שהערפל שמסביב ללפני ברלין עוד קצת פחות סמיך. 

לא מצליחה להמשיך לכתוב, למרות שלשם שינוי היא לא מתקשה למצוא את המילים,

ווי, יש לי בלון אדום בצד. הוא כל כך מלא אושר ולא פרופורציונאלי שבא לי למות.

 

לא כל כך רוצה להיות כרגע, אבל נתמודד,