פלאשבק

את ליל הסדר השנה עשיתי עם אמא ואחי הצעיר ועם עוד כ-50 אנשים מרחבי הארץ שמשתייכים לעמותה של הורים גרושים/ אלמנים/ יחידנים, שלא היה להם איפה או עם מי לעשות את ליל הסדר, או שמסיבה זו או אחרת בחרו לא לעשות אותו עם המשפחה. 
זה היה ליל סדר אחר ללא ספק. הרעיון עצמו מבורך, ואני ממש מעריכה את מי שיזם את זה. האנשים היו ממש נחמדים, והאוכל היה ממש טעים.
אבל זה לא הרגיש כמו ליל סדר.
ישבנו ליד השולחן, מישהו ניסה לקרוא את ההגדה ללא הצלחה, אכלנו, פטפטנו קצת ונסענו חזרה לבתים.
חסרה לי המשפחתיות, היחד סביב השולחן. חסרה לי אווירת החג וההכנות שלפני.
האמת שהייתי רוצה לעשות את ליל הסדר עם המשפחה שלי, אבל אמא הלכה לליל הסדר ההוא, וידעתי שזה יכאב לה אם היא תלך לבד.

ערב לפני העניינים בינה ובין סבתא כמעט והסתדרו. 

אחרי שיחה שיזמתי עם סבתא, עליה אכתוב בהזדמנות אחרת, סבתא ירדה לביתנו ושאלה את אמא על ליל הסדר ולמה אנחנו לא עושים איתה ועם הדודים. השיחה ביניהן התלהטה לעצבים מצד אמא ולטריקת דלת עזה מצד סבתא. 
זה היה עניין של כמה שניות שבהן אמא שאלה בעצבים מה סבתא רצתה, אני עניתי שהיא התכוונה להביא לה מתנת יומולדת מאוחרת וכסף לדיקור סיני, והדלת נפתחה בתנופה. סבתא נכנסה סוערת הביתה, צעקה, בכתה וכעסה שגם לה קשה ולא רק לאמא, וזרקה את המפתחות של האוטו בעצבים על הרצפה. אמא ענתה בטון די רגוע שתשב על הספה, וביקשה שאתן לסבתא מים עם לימון. 
הן התחילו לדבר, להתווכח, להוציא רעלים. לקחתי את אחי הצעיר לחדרי, שם הסברתי לו שזה טוב שזה קורה. כשהוא שאל למה, עניתי לו שהן סוף סוף מדברות, באמת מדברות. 
יצאתי לסלון והחלטתי להתיישב על הספה שביניהן מתוך חשש שהשיחה תתפרק או תנותב לכיוון שלילי. הבנתי שזה לא נכון לי, להיות שוב באמצע, אבל לא יכולתי לחשוב על זה שלא אעשה את המיטב שאני יכולה כדי לוודא שהשיחה תמשיך להתקיים. למרות זה, לבסוף החלטתי להשאיר אותן לבדן. 
חזרתי לחדר ומצאתי את אחי שוכב על המיטה עם הפנים לקיר. הוא הסתובב אליי וצחק. הצעתי לו שוקולד ושיחקתי איתו כדור נוצה, ניסיתי להרחיק אותו מהשיחה הסוערת בסלון. חבר של אחי הגיע, הוא יצא איתו לשחק בחוץ ואני הלכתי למחשב.
והן דיברו. ודיברו. אמא כעסה, סבתא העלתה את הצד שלה. הן כעסו ודיברו והתווכחו ובסוף- השיחה הסתיימה בטוב.

זו הייתה התחלה של משהו חדש, שנהרס יום לאחר ליל הסדר, כשסבתא הגיעה עם בן זוגה ואמא הופתעה וכעסה על כך שנמנע ממנה, בעקיפין, להיות עם הדודים. 

אז המצב הוא עדיין אותו המצב, וכלום לא באמת השתנה בלילה ההוא מכל הלילות.