השעה 04:20 לא עבר הרבה זמן מאז שהעלתי את פרק א'

יש לי כל כך הרבה דברים לשתף אותכם.. 

מאז שאני זוכר את עצמי ההייתי ילד בעייתי לא רגוע מחפש מה לעשות אם עצמי כל היום

כבר בגיל 9 התחילו כל הבעיות הקשות , בבית ספר במיוחד ההייתי מגיע לבית ספר עושה המון רעש בבוקר שידעו שהינה הגעתי לבית ספר

תמיד רציתי להראות לכולם היי הינה אני פה

תמיד ההייתי צריך יחס חום ואהבה מכולם , היו רגעים בחיים שזה לא היה

אני זוכר חודש אחרי תחילת כיתה ג' אמא הייתה באה המון לבית הספר לשיחות אם המורה אם המנהלת

תמיד אחרי כל שיחה ההייתי מבטיח לאמא

שאני יהיה ילד טוב שאני ישתפר בלימודים ואת זה ? ממש לא עשיתי

ההייתי מבין שאני עושה בעיות פשוט ? לא שומע נכנס מאוזן אחת ויוצא מהשנייה

תמיד אחרי ביתספר הייתי מגיע הבייתה אוכל משו מספר לאמא סיפורים שהיה הכל בסדר בבית הספר ..

אבל זה ממש לא היה ככה את רוב השעות ביליתי בחוץ , אחר כך יוצא בחוץ

להתחבלן ככה אחי הגדול היה אומר לי לאן אתה הולך להתחבלן

וכן ההיינו הולכים להתחבלן אני ושני חברי הילדות הכי טובים שלי שהיו גרים דלת ממולי

ההיינו עושים דברים שאף ילד בגילנו לא חשב לעשות גונבים אופנים פורצים לגינות עושים דברים של גדולים.

פעם אחת אני לא ישכח תיום הזה

שבת בבוקר דודה של שני החברים באה לבקר מתל אביב

דני(גיל 9) ורוני(גיל 11 ) קראו לי מהבית בוא רד למטה.

דני הצעיר מרוני בא בהצעה בואו נלך נגנוב מדודה סיגריות רוני אמר דבר כזה אתה תלך להביא אנחנו נחכה לך בגן שעשועים מאחורי המקלט

דני שאהב להסתכן ולא היה בו שום פחד וחשש הלך וחזר עם 3 סיגריות לי ולרוני ולעצמו

לא פחדנו לרגע הדלקנו תסיגריות ועישנו כמו מבוגרים לא חשבנו תחשיבות הזאת של מה אנחנו עושים אם זה אסור או מותר

פשוט עשינו.

אתם בטח תגידו ההורים לא חינכו ודברים כאלה אבל ההורים חינכו הכי טוב שהם היו יכולים וכיום אני יודע שאני ועצמי רק אשם אפחד אחר לא אשם .. בפרק ג' נמשיך את פרק ב'

היי אני לא יודע מאיפה להתחיל אני בן 20 כבר שנה וחצי שאני מנסה להשתחרר מהעבר שלי

ממחשבות על העבר . דברים שנשארו בעבר וכיום מצד אחד אני שמח שהם נשארו שם ומצד שני עצוב.

כבר שנה וחצי שאני לא מתפקד אם החבר'ה סגור בבית רוב היום בקושי יוצא למכולת

המון מחשבות מה יהיה איתי מתי כל זה יצא לי מהראש מתי אני יתעורר על עצמי ויצא לעבוד

יש לי המון רעיונות להצלחה בראש לפתח כל מיני דברים ולהיות איש עסקים

ללא המחשבות החונקות האלה אם ההייתי מצלייח למחוק את עברי אולי ההייתי מצלייח ?

או שפשוט לשמוח שכל הילדות שלי הייתה ככה ולא יותר גרועה ? לא יודע כבר מה לחשוב

אני זוכר תגיל הזה גיל 9 שאמרו לי החיים הם לא צחוק תלמד תשקיע בלימודים על תגרר אחרי ילדים עבריינים , תשקיע בלימודים תתקדם בחיים

ואני הטיפש חשבתי שכל העולם ביידים שלי שתמיד אני יהיה ילד שיצחק על כולם ויעשה מה שבא לי

צחקתי על כולם החיים צחקו עליי ככה אני מרגיש, ההייתי ילד שזקוק לחום ואהבה ילד שפשוט היו צריכים להדריך אותו למקום הנכון

עברתי ילדות קשה בעייני אני לא מרחם על עצמי ולא רוצה שירחמו עלי .. לפעמים אני מתחזק מזה ואומר לעצמי טוב שעברתה בגיל צעיר את מה שאנשים עוברים בגיל 20 - 30

המצב בבית לא היה פשוט אמא הייתה האבא והאמא בבית חיינו אני אחותי אחי והאח התינוק

אמא הייתה עושה הכל בישבילנו עובדת ימים ולילות שיהיה מה לאכול

לאמא היה קשה להציב לנו גבולות למשל אם ההיינו למטה עד שעה 8 בערב ואמא הייתה צועקת מהחלון לעלות להתקלח אני ואחי הגדול ההיינו מצפצפים עליה לא מקשיבים חוזרים מתי שבא לנו

גם לאמא לא היה קל אני לא מאשים אותה לרגע , ואבא ? אבא עד גיל 12 לא הכרתי בו כאבא ..

הסיפור שלי רק התחיל יש לי כל כך הרבה מה לכתוב ...

כבר המון זמן שאני רוצה לכתוב ולקבל דעה מכל מיני צדדים , אז הינה אני משתף אותכם ברגשות האישיות שלי מהסוף להתחלה כל פעם אני יכתוב על פרק ישן או חדש בחיים שלי !