הוא אף פעם לא היה ילד כאפות. תמיד היה לו הרבה חברים, והוא היה מסתובב עם הילדים המקובלים. אבל אף פעם, לא הכרתי אותו מקרוב. הוא תמיד יצא איתנו, אבל לא דיברתי איתו חוץ מהיי וביי. ויום אחד, ראיתי אותו יושב לבד בהפסקה. ראיתי איך דמעה זולגת מהעין שלו. עזבתי את החברות רגע, ופשוט התיישבתי לידו. הוא הסתכל לי בעיניים. שאלתי אותו מה קרה. היו כמה דקות של שתיקה. ואז הוא התקרב אליי יותר והתחיל לספר בלחש. "הם הביאו סיגריות.." הוא אמר בקול רועד. "כולם עישנו... ואני לא רציתי. הם התחילו לרדת עליי שאני חנון ואחר כך הם הביאו שתייה. גם את זה לא רציתי. כולם השתכרו והתחילו להרביץ לי. ברחתי משם כי ידעתי, שזה יהיה יותר גרוע. אבל הם לא שכחו. עכשיו, אף אחד לא מדבר איתי, גם לא הבנות, הם הלכו להפיץ עליי דברים בשכבה, אני לא יודע מה, אבל אף אחד לא מסכים לדבר איתי". קמתי וחיבקתי אותו חזק. "אבל אני מדברת איתך, ואני תמיד ידבר איתך, אני לא מושפעת כמוהם!!!",מאז הבטחתי לעצמי, שאני לא עוזבת אותו.
ככל שעבר הזמן המצב הדרדר, חברות שלי התרחקו ממני בהפסקות כי הייתי איתו, אבל עדיין הזמינו אותי למפגשים וכל הדיבורים נעשו בלחישות. כל ילד בשכבה שעבר לידו העיז לתת לו כאפה או בעיטה, קיללו אותו כל פעם שהוא יצא למיסדרון. הוא סיפר לי כל יום איך זורקים לו תתיק ומתמסרים בו בכל הכיתה, איך תולים אותו על הלוח ומשדכים לו את החולצה ללוח מודעות. אני הייתי איתו כל יום אחרי בית ספר. הוא תמיד חייך שהוא היה איתי. אבל יום אחד, אמא הודיעה שאנחנו עוברים לעיר אחרת. בדמעות ובחיבוקים שלא הפסיקו נפרדתי ממנו... הוא אמר לי כל הזמן "אני לא יחייה בלעדייך..." ואני ניחמתי אותו. אבל אז, שניסיתי להתקשר אליו, שלחתי לו הודעות בפייסבוק,באסאמסים,בכל מקום אפשרי..לא הצלחתי לתפוס אותו. אבל אחרי חודשיים הגיעה הודעה:"אהבתי אותך ואני תמיד אוהב, החודש הזה היה כדי לשכוח אותך, הסיבה היחידה שלי בחיים, כדי שלא תהיה לי עוד סיבה לחיות..."
התחלתי לבכות ופשוט איך שהייתי יצאתי מהבית, ולקחתי שני אוטובוסים עד שהגעתי לעיר הקודמת. הלכתי שעה ברגל עד שהגעתי אליו הביתה. היו משטרות מסביב, וראיתי את אמא שלו, בקול חנוק היא אמרה שהוא כבר לא איתנו יותר. נפלתי על הרצפה ולא רציתי לקום. התחלתי לבכות בשקט. אחרי שנרגעתי הוצאתי את האייפון מהכיס והסתכלתי בקישור. הילדים בשכבה צילמו איך הם זורקים אותו לפח זבל ונותנים לו לאכול את השאריות שהיו שם. מאותו יום, תמונה גדולה שלו הוצבה בחדר שלי, וכותרת גדולה "מילים יכולות להרוג ״ :(
בגלל זה אל תשפטו אפחד ותנו לכולם לעשות מה שרק באלהם....
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Black Princess^^
