מחפשת מקום לברוח אליו.הרחק מכל הבלאגן.

אני מנסה להרגיש בסדר.. בכל יכולתי. להתמקד בדברים הטובים שקורים לי בחיי. השנייה חזרתי מחו"ל, התקבלתי לעבודה שמאוד רציתי והתחלתי ללמוד .החיים שלי, כמו שרציתי מתחילים לקרות. אך הדבר היחידי שלא תכננתי, שלא תיארתי שעליי לעשות כן עלול להאפיל על הכול. הדבר היחידי שמצליח לחדור את שריון הפלדה שמגן
עליי כל כך טוב מכל התוכניות שלי שכשלו, לא מגן עליי מפני דבר אחד. שברון לב ודחייה.

מעולם לא חשבתי שדבר כזה יכול לפגוע בי כל כך, זה הרגיש כמו משחק.. עד שהייתי בצד הלא נכון של המתרס. והבנתי את הרמז. מאז לקחתי צעד אחורה בתקווה שיגיע הבחור ש.. פשוט מישהו שיהיה שווה את זה. שלא יתיחס אליי בזלזול, מישהו שיעריך אותי ויעריץ אותי במיוחד כשאני לא מסוגלת לעשות את זה. מישהו שיהיה חזק גם בשבילי מישהו שיציל אותי. וכמובן שאהיה גם בשבילו.

אבל השאיפה הזו אולי רחוקה שנות אור מלהתגשם, בנתיים אני מחפשת את הבחור הנכון לעכשיו. לא למהר קדימה, אני הרי לא רוצה חתונה עכשיו.. ממש ממש לא!!!

שיוצאות לי מהפה.. יצחק ולא יסתכל עליי במבט מוזר (אם הוא יגיד משהו מוזר יותר- זכיתי.)

השאיפה הזו, למצוא מישהו להנות איתו  היא זו שגרמה לי לקחת צעד אחורה. שבגללה אני נמנעת מלהגיע עם בחור למיטה בפגישה הראשונה. הסיבה שבגללה אני בתקופת יובש של חצי שנה. גאד דאמ! חצי שנה!!

מעולם לא הגעתי לרמה כזו. אני אוהבת סקס. אני אוהבת פלרטוטים, אני אוהבת בחורים ואני אוהבת את כל מה שקשור בזה. ומצד שני, אני כל כך מפחדת. מפחדת להיפגע
שוב.

לפעמים אני תוהה אולי כדאי לחזור לתקופת הפאן סקס.. סקס בשביל סקס. סקס בשביל הספורט.סקס בשביל ההנאה. סקס בשביל הצורך. אבל אז שוב מתחילה לקנן בראשי המחשבה "לא! אסור לך לעשות את זה. אם רוצים משהו, צריך להתמיד ולהשקיע! רק כך מגיעים לתוצאות..”

וכך במלחמה נגד עצמי, שוב מפסידה. לא מגיעה להחלטה מה שמוביל לחצי שנה של התנזרות.

גאד דאמט!

בהנחה שאתם חיים בעולם של היום, אתם בטח מבינים כמה קל להשיג סקס. ופתאום כמה קשה להגיד לא.

אני סוג של "late bloomer" מה אני אעשה? היה לי חבר במשך תקופה ארוכה כמעט 3 שנים ונפרדנו ומאז פשוט התחילה תקופת ההוללות, בחורים מפה ועד ירושלים (ולא,
אני לא בירושלים. גם לא בסביבה..) בחורים במקביל, בחורים שמכירים אחד את השני. בחורים שמתחלפים כמו גרביים. וגאד אהבתי את תשומת הלב.. פאק אני עדיין! וגם היום לא חסרה כזו..

אבל הפעם, יש משהו אחר שעוצר אותי. אני.
אני והוא.

הוא. אתם בטח שואלים מי זה ה"הוא" הזה. טוב, בואו פשוט נקרא לו "הקצין".

הוא בא בדיוק בתקופה שהייתי צריכה משהו חדש. פגשתי אותו כמה פעמים בבסיס לפני שהשתחררתי. בקושי ידעתי את השם שלו. אתם יודעים שלום-שלום כזה..

הוא נדלק עליי הוסיף אותי בפייסבוק והתחלנו לדבר.

למען האמת, הייתי כל כך קרובה לסנן אותו באכזריות ושילך כוסאומו. החלטתי שלא, אני צריכה את העיסוק אחרי שנפגעתי. באופן מפתיע, בסוף נהנתי. מה אתם יודעים?

נכון, הוא אולי קצת בטייפ שלי, קצין ונחלאווי. אבל, הוא שונה. הוא ביישן אני לא מצליחה לפענח אותו. מה שקצת מצליח להוציא אותי מאיפוק.

דיברנו כל היום! כל יום! צחקנו פלירטטנו. חודשים. בלי מפגש אחד. הרבה הברזות ואני המבולבלת שממש לא הבנתי מה קורה. עדיין המשכנו לדבר. עדיין ממשיכים. לעיתים זה מרגיש דועך. כי אין לו זמן וזה מובן קצין עסוק. אבל עדיין מה קורה פה לעזאל? הוא מאבד את העניין? מנסה לשמור על איפוק ולא לצאת מפרופורציות.

אם הוא ירצה הוא ישלח הודעה. הוא ירצה.

אני מקווה.

דינג.

הוא שלח הודעה.

לא אמרתי את זה בקול בכלל, אבל אני באמת רוצה שזה יצליח.