אשמח אם תגיבו

פרק ב-

|אני.... עיוור" אמר אפיק, ובתוכי חשתי מחנק .

ישר רציתי לעזור לו, אך התביישתי.

לבסוף, שאלתי: "אתה צריך עזרה?".

"לא. תודה, אני מסתדר, אבל באמת תודה".

משהו בקול, שוב הניע אותי לדבר, מה שלא קורה בדרך כלל עם אנשים חדשים

"אוכל לפחות ללוות אותך?" שאלתי

"כן, אשמח, תודה".

הוא הרים מן הרצפה, את המקל, שעוזר לו ללכת, והחל מגלגל אותו בביטחון,.

כל פעם שהמקל נתקע במשהו, הוא עצר להקליאלב, פנה פה שמאלה ופה ימינה, ובסוף הגענו לבית כתום, וגבוה עם מדרגות.

"רומי?" שאל אפיק בהיסוס כדי להיות בטוח שאני עוד מלווה אותו.

"כן?". אמרתי

"את רוצה להוסיף אותי לפייסבוק שלך?". שאל בהיסוס.

"כן. אמרתי, והוצאתי את האייפון.

אפיק, נתן לי את שמו בפייסבוק, והתחיל לעלות במדרגות.

נשארתי עומדת על מקומי.

איזה ביטחון, איזה נחישות.

בעודי, עושה את הדרך הביתה, נשמע צליל הודעה נכנסת. השעה הייתה שבע, ולפני בדיוק שלוש שעות נפגשתי עם אפיק.

"היי" כתב לי אפיק.

"היי, מה... קורה?" עניתי בהיסוס.

"מעולה, ואת?".

תגובותיו, היו מהירות עד שמתישהו כבר שכחתי שהוא עיוור