שגר פגר

אני זוכרת איך התחלתי לכתוב בישראבלוג, בת 12, ילדת כאפות, בטוחה שאני יודעת כבר הכל על החיים.

זה היה טוב באותה תקופה של החטיבה, חרם עליי, חרם על מישהי אחרת, חרם על מישהי שלישית. זה היה הSAFE ZONE, להגיד מה שאני חושבת בלי שאף אחד יחשוב על להחרים אותי. ילדים זה כזה עם רע.

קצת הפסקה, בת 14, לא יותר טוב, עובר איזה משבר דימדומים-גרין דיי מצד אחד, חננת לימודים מצד שני והנורא מכל - ברזלים בשיניים וקארה מזעזע שהיה יכול להיות דווקא מחמיא אם היתה לי איזשהי שגרת טיפוח.

קצת הפסקה, בת 16, שנה של כתיבה רצופה, כמה שבועות בבלוגים החמים, כמה פוסטים במומלצים, ובכל אחד מהם אני גאה משל היה ילדי שלי. יש משהו כזה בכתיבה, מאוד רכושני. הורידו לי את הגשר, גדלו לי קצת ציצים, נשיקה ראשונה סופר מביכה ועוד כמה נשיקות נלוות אבל גם בגרויות ומבחנים, אז עדיין חננת לימודים.

קצת הפסקה, בת 18, פעם ראשונה מזעזעת, גם בסקס, אבל בעיקר של החיים, קצת טינדר, מעט אלכוהול, מעט מסיבות, הרבה פסיכומטרי, פייסבוק, מעגל חברים חדש, קצת נישת וואנבי מצחיקה תלאביבית כזאת - בפועל קרייתית, שזה לגמרי התחתית.

קצת הפסקה, בת 20 ושמונה חודשים, אחרי שנתיים של זוגיות, פתאום רווקה, מלא מסיבות, סקס מטורף, קצת טינדר, ליטרים של אלכוהול, מלא ירוק, לבוש מינמלי. בעצם פיצוי על כל שנות הגלות שלי מעולם הבילויים. מעין הרגשה כזאת שכל החיים שלי התנזרתי מכיף ועכשיו הוא נשפך עליי בכמויות, בופה אכול כפי יכולת של מעט מאוד שעות שינה והרבה מאוד בלק אאוטים, אבל בקטע טוב, בהרגשה שאני בשיא עכשיו, בלתי ניתנת לעצירה, עושה מה שבזין שלי... עד אוקטובר 2017, בע"ה בטכניון או בתל אביב.

גילוי נאות - בכל קצת הפסקה היה מעט ישראבלוג, ככה שזה לא שלגמרי יצאתי מזה, אבל הבנתם את העניין המחזורי, נכון?

אני עפה למזרח עוד חודש, אז קצת הפסקה 

נתראה בשמחות,

דנה