בא לי לכתוב על הכל ועל כלום כי כל כך הרבה השתנה מאז הפעם האחרונה שראיתי את דף העריכה בפלטפורמה הזאת.
עברו כמעט 4 שנים.
אתם יודעים מה יכול לקרות ב4 שנים?
אני אמא לילד בן 3, זה מה שיכול לקרות.
סתם לא.
אבל זאת רק דוגמה אחת, מיני רבות. ובעיקר אני מרגישה שראיתי עולם בארבעת השנים האחרונות, גם עם המגפה והסגרים וחוסר הוודאות, העיניים שלי נפקחו, המבט התחדד, הנשימה העמיקה, הרצון לחקור וללמוד גדל.
אני בן אדם מבוגר עכשיו, עם תואר ועבודה של גדולים שבכלל לא קשורה למה שלמדתי אבל העבודה היא בהייטק אז זה עוזר לשלם על אורח החיים הנהנתני שלי בתל אביב.
אני רווקה, כבר כמעט שנה וחצי, אחרי 5 שנים רצופות של 3 מערכות יחסים שונות. כשהאחרונה שבהן שברה אותי ולקח לי המון זמן להרכיב את כל החלקים מחדש.
אני למודת חוויות פסיכדליות ורוחניות, פסטיבלים, אבק מדבר, יצירה מתוך דימיון, עיגולים, מעגלים וכוונות.
אני מוקפת בחברים שהם משפחה, משפחה שהיא עוגן, מסגרת שהיא בית ובית שגורם לי להרגיש הכי מוגנת, עטופה ומוכלת.
ולפעמים אני שואלת את עצמי של עכשיו ״איפה היית כל הזמן הזה יא אחות? חיכיתי לך!״ לילות שלמים חיכיתי לך. תהומות שאליהן נפלתי במחשבה שאין יותר למה לצפות. טיפולים שעברתי, מטפלים שנקשרתי.
ועכשיו?
עכשיו טוב.
דנה