את הסתיו שלי את כול העונות שלי

מה מקומו של מצעד הגאווה היום?

לאחרונה אני חושבת די הרבה על מצעד הגאווה. והאמת שאין לי תשובה סופית. קודם כול לדעתי המצעד בתל אביב ללא צל של ספק מזיק לקהילה הוא מציג את הקהילה בתור חבורת סוטים חולי מין (סורי אם מישהו נעלב אבל ככה זה נראה לרוב הסטרייטים ולאנשים שלא יודעים על מהומות סטוונול שזה הרוב המוחלט. דרך הגב אני לגמרי לא סגורה על העובדה שרוב האנשים בקהילה יודעים על מהומות סטוונול.). מהצד השני יש את החגיגה חסרת המעצורים המאפשרת לנו לחגוג את מי שאנחו ללא מעצורים או  מחסומים אפשרות להיות לגמרי אתה ולגמרי חופשי. יום שלם שמוקדש לך ולחלק בך שבדרך כלל אין לך אפשרות לחגוג אותו ואף אתה נאלץ\ נאלצת להחביא אותו (אוקיי לי אישית אין אפשרות לחגוג אותו ואני מחביאה אותו). 

אז השאלה היא כזו: האם הסיכון התדמיתי של הקהילה שווה את האפשרות לחגוג את עצמינו? 

לגבי המצעד בירושלים- אני לגמרי בעד! זו הפגנה פוליטית הכרחית וחשובה. 

לגבי המצעדים הקטנים- לדעתי למדינה קטנה כמו שלנו לגמרי מספיקים שני מצעדים אבל אין לי התנגדות אידיאולוגית או משהו בסגנון.