את הסתיו שלי את כול העונות שלי

החיים ההטרו-נורמטיביים שמעולם לא יהיו לי.

ארוחת יום שישי. משפחה ישראלית ממוצעת, ממושב בפריפריה. אבא אמא שלושה ילדים.  הבן הבכור סטודנט הבת האמצעית חיילת והבן הצעיר תלמיד תיכון מצטיין. הבן הצעיר מביא את החברה שלו לארוחת שישי כיאה לבן הממוצע במשפחה הממוצעת. כולם מחייכים האוכל טעים והחדשות בטלויזיה מספרות על עוד זועה בסוריה. פסטורליות לשמה.

רק בעיה אחת קטנה. החברה החדשה שהבן הצעיר הביא היא קצת לסבית מבולבלת שכרגע בדיוק מתלבטת בין לזרוק אותו או לבגוד בו או עם האקסית שלה או עם טרנסג'נדרית פוליאמורית לפני השינויים. הבן לא יודע מכלום ולא חושש מכלום ובטוח שהכול אצלו מעולה שהוא מצא את הבחורה הנכונה. אומנם היא עוד לא אמרה לו שהיא אוהבת אותו אבל הוא די בטוחה שזה יגיע. הוא מסתכל עלייה בעיניים מאוהבות ובראשו אפילו לא יכול לעלות צל  מחשבה כזאת.

אני כל כך רוצה שהחיים ההטרו-נורמטיביים האלו יהיו שלי. שאני אהב אותו.

לצערי זה כנראה לא בר מימוש ואני המשיך להרגיש בן אדם נורא ואיום שפוגע בבחור נורא נחמד שלא חושד לא יודע ולא אשם בכלום.

פולני סליחה. סליחה על זה שאני אזרוק אותך או על זה שאני אבגוד בך בכל מקרה אני לא יהיה בסדר ואני אצא בן אדם נורא ואיום שלא מתחשב בכלל ברגשות הזולת. סליחה, אני יודעת שאני לא בסדר אבל אני לא יכולה לתקן.