את הסתיו שלי את כול העונות שלי

את תמותי, גם אני אמות. 

כל האנשים שאת מכירה, 

וכל האנשים שאני מכירה ,

כל האנשים שאת מכירה ואני לא,

כל האנשים שאני מכירה ואת לא-

כולם, כולם, כולם! ימותו. 

כל משאת רואה חולף ברחוב,. 

כל משאת לא רואה חולף ברחוב. 

מכרים,

חברים,

משפחה,

כולם ימות. 

הנה השער שאני פותחת עכשיו- גם הוא ימות. כמוני וכמוך.

בעצם חפצים לא מתים. הם רק משנים צורה. למשהו אחר. לצורה אחרת אולי אפילו לחומר אחר. אולי זה בעצם המוות של חפץ? שהוא הופך לחומר אחר?

את בטח לא מבינה כלום ממשאני אומרת לך. את מבינה קצת. כל משאני אומרת לך עכשיו אני אומרת בקול נורא עדין. אז כיף לך לשמוע אותי. כי את לא מבינה את התוכן. את כלבה כל כך מקסימה. 

את כל כך חכמה. ואני האמת מאוד שמחה שאת לא מבינה אותי, אבל למורות זאת את מקשיבה ומסכלת עלי עם העיינים החכמות הבורקות שלך. ומרשה לי בזמן שאני חופרת לך בשכל, ללטף את הפרווה העדינה שלך.