את הסתיו שלי את כול העונות שלי

אני עומדת לפני גיוס. למורות שאני אשרת כנראה בתפקיד הכי עורפי שקיים בצה"ל, עדיין יצא לי לחשוב על איך לא הייתי רוצה שינציחו אותי: 

1. לא הייתי רוצה מירוץ לזכרי. כל חיי שנאתי לרוץ ואכילה קבוצתית הייתה מעבירה הרבה יותר טוב את האופי שלי. 

2. אני לא רוצה שתגידו שהייתי "זורחת" או שהייתי "מלאת שמחה". זה פשוט שקר. אין שום דבר שמח במרמור שלי. עדיף שהייתם אומרים שהייתי "ממורמרת למופת". 

3. בטקס שבטח יהיה בבית ספר שלי (בכל זאת בוגרת שנפלה) אל תדברו על ערכים שיקריים שכביכול היו לי. הערך המנחה עבורי היה: "Do less eat more".

4. ב-ב-ק-ש-ה! בקיר הנצחה שימו תמונה יפה שלי.

5. גם בחדשות שימו תמונה יפה שלי. 

6. אל תכתבו לי שום דבר הירואי על הקבר. אם אני אמות בצבא זה לא כי התכוונתי להגן על המולדת אלא כי, מרפי! 

7. אל תשימו תמונה שלי על הקבר, כולם נראים מעוותים שמה.

8. אל תדברו על העתיד המזהיר שהיה יכול להיות לי. זה פשוט לא נכון. בטח סתם הייתי נרכבת בדירה שכורה בתל אביב.