את הסתיו שלי את כול העונות שלי

מה זה להיות בארון? להיות בארון זה כמו לצלול.

שאת או אתה צולל אתה יכול להתבונן בעולם מרשים ביותר. יש המון יופי בעולם התת-ימי. דגים יפיפיים, אלמוגים, רוגע. אבל למורות כל זאת אתה לא שייך לעולם הזה. אחרי זמן מסוים אתה חייב להוציא את הראש ולנשום אוויר. כי אתה יצור יבשתי ולשם אתה שייך. אתה חייב לנשום אחרת תתבע.

ככה זה גם בארון. יש המון יופי בעולם הסטרייטי. יש המון חמידות בזוגות סטרייטים דביקים כאלה. סרטים רומנטיים שהעלילה היא בין גבר לאישה יכולים להיות הכי מרגשים ויפים. יש גם הרבה יותר רוגע בעולם הסטרייטי.  

אבל למורות כל זאת אני לא שייכת לעולם הזה. אני צריכה להוציא את הראש ולנשום. כדי לא לתבוע. לצאת מהארון זה כמו לצאת מהמים. מידי פעם כמובן ללכת לים כי הוא יכול להיות ממש נפלא. אבל לחיות את החיים ביבשה כי לשם אני שייכת. לנשום בחופשיות בלי לעצור את הנשימה. לחיות בחופשיות בלי לעצור את המהות שלי. 

זה מרגיש לי ממש כמו קומדיה רומנטית. תמיד בקומדיה רומנטית רגע לפני שהגיבור והגיבורה מתחתנים, רגע לפני שריצ'ארד גיר חוזר אל ג'וליה רוברטס תמיד רגע לפני הוא עוזב והכול נראה כאילו שהוא עומד לקרוס. אבל זה לא מצליח לתעתע את הצופה הוותיק שיודע שהוא הגיע כדי לצפות בקומדיה רומנטית ויודע שהכול הסתדר ובסה"כ המטרה היא להגיע מנקודה א' ל-ב' ששתיהן ידועות מראש. אבל החיים הם לא קומדיה רומנטית וברגע הזה שהכול מתפרק את לא יודעת שעוד רגע היא תחזור ותוציא אותך מהבית הבוער ישר ללימוזינה שתיקח אותך מתחת לחופה ומשם טיסה לקריבים. טוב אולי קצת נסחפתי אבל הנקודה היא שברגע שכבר לא ציפיתי והתכוונתי למחוק אותה ולהמשיך לבכות על זה בבית היא שלחה לי הודעה.

מצבה ממש לא מושלם אלא עדיין די גרוע אבל הוא השתפר וזה כבר משהו. אם הוא ימשיך להשתפר אני מאמינה שכן יצא משהו בסוף.

אז מפה לשם יש לנו דייט עוד שבועיים. אם יהיה מזג אויר טוב אז הוא יהיה בים.

אז בהצלחה לי?

אני לא בטוחה מה אני מרגישה כלפייך. אני לא בטוחה שאני אוהבת אותך. כלומר אני די בטוחה שאני לא. למען האמת אני באמת לא יודעת. אני מבולבלת אבל האמנתי שאני יכולתי להתעלם מכל הקשיים שבדרך והאמנתי שזה יכל ללכת למקום טוב. אבל באותו ערב משהו נשבר. אני חושבת שזה לא באשמתי. אני לא יודעת. אני מחפשת תשובה מה נשבר ואני לא יודעת. גם לא היינו ביחד. היחסים בינינו היו מעוותים מההתחלה. הם היו אולי לא חולים אבל ללא ספק עם עיוות.  

העיוות היה ותמיד יהיה בשורש. השורש נעוץ בך. הגישה שלך לחיים שונה בהרבה מובנים. את סוטה מהנורמה. אהבתי את זה. זה היה נראה לי מגניב חדש ומאתגר. גם עכשיו זה נראה לי ככה. הבעיה זה לא הגישה שלך לחיים. קיבלתי את ראיית החיים שלך. לא אכפת לי שאת טרנסית, אני מקבלת את זה ואוהבת אותך כמו שאת, לא אכפת לי שאת פוליאמורית אני מוכנה לקבל את זה ולהבין, גם זה נראה לי סוחף מרתק ומעניין. הייתי מוכנה להתעלם מהכול ולקפוץ למים האלו. אבל אז התחלת לחתוך. גם לפני זה לא היית יציבה מידי אבל זה עשה שינוי דרסטי באישיות שלך. היית בן אדם עם המון אהבה שתמיד העלה אצלי חיוך. אני מבינה שזו תקופה וגם חשבתי שאני יכולה להתעלם גם מזה אבל נראה לי שטעיתי. אני לא יכולה להתגבר על זה. אני פשוט לא יודעת איך לאכול את זה.

אני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל להסביר על הקשיים. הפסקת להיות נחמדה. ניהיה נורא קשה לנהל איתך כול שיחה. את נעלמת בלי להודיעה. אי אפשר לצחוק איתך אין לך חשק לדבר. את הפכת להיות הצל של הבן שאני אוהבת.

השיא היה שסיננת אותי במשך יומיים כי קראתי לך בצחוק ממורמרת. אולי זה לא היה במקום בהתחשב במצב הרגשי שלך אבל לא הייתה לי כוונה רעה.

עכשיו את חוגגת שנה עם הבת זוג המרכזית שלך. אני שמחה מאוד בשבילך. את אמרת שזה היה רק סינון חצי קלאץ' בגלל שאתן גם חוגגות שנה ובלה בלה בלה. בסדר. אבל תשלחי הודעה לפחות שאני אדע שהכול בסדר.

נמאס לי מזה. אני רוצה שתכבדי אותי. אני מבינה שאת לא במיטבך ומצבך עוד ישתפר אבל לי נמאס לחקות. אולי תגידי שאני אגואיסטית אבל זו הבחירה שלך לא לכתוב לי ולהגיד שהכול בסדר ושאת עדיין אוהבת אותי.