התכוננו לפוסט חסר סדר, מבנה ותכלית.

הלכתי ביום שני לבלט היפיפייה הנרדמת בתל-אביב. באופן מאוד לא מפתיע, הלכתי לבד. אני כזה צריכה למצוא חברים שאוהבים מוסיקה קלאסית.

באשר לבלט עצמו. אני לא מתחרטת שהלכתי, אבל אני גם לא יכולה להגיד שהכי נהנתי. לא כזה אהבתי את הבלט, במיוחד לא כאשר אני משווה אותו לאגם הברבורים. אמנם לא ראיתי את האחרון כבר כמה וכמה זמן, אך זכור לי שהקונפליקט הדרמטי היה הרבה יותר טעון ונמשך ליותר משתיים וחצי סצינות. כלומר, תכלס, כל המערכה השלישית הייתה רצף ריקודים לא-מאוד קשורים אחד לשני.

ההפקה היתה טובה יחסית לארץ, פחות ממדהימה יחסית לחו"ל. הרקדנים היו מעט עייפים ולא נתנו את ההופעה הכי טובה שלהם. אז שוב, לא מתחרטת שהלכתי, אבל סביר להניח שאני לא אלך לראות את הבלט הזה פעם נוספת.

יש לי טסט חודש הבא. אני עדיין בהלם מזה שלא החלפתי מורה, ושדי התחלתי להסתדר איתו.

פרשתי מלימודי הלחנה. אין יותר מידי חשק וזה מרגיש יותר מידי כמו מטלה. כמו עם האוניברסיטה, אני מקווה שזמן בנפרד יעשה לנו טוב. לקח לי, כמה, ארבע שנים לחזור לכינור? אני בסדר עם זה.

הלכנו היום עוד פעם למסעדה ההיא. הפעם רק הנהגת המטורפת ואני. שזה לחלוטין סבבה, כי לכל אורך הדרך היו שירים שאהבתי! הללויה! אמנם לא מטאל סימפוני, אבל לינקין וסיסטם וגרין דיי גם זורם לי.

[ולחשוב שאתמול רציתי לרצוח את כולם כי הם הבריזו לי ומחצית מהאוכל שקניתי התקלקל.]

אה, וציירתי את זה. אני מרוצה מאיך שיצא, התחשב בכמה זמן עבר מאז ציירתי לאחרונה. ציור מתמונה. איימי אקר בתור Root  מתוך הסדרה Person of Interest.

נ.ב.

אנחנו משחקים המו~ן  ארץ-עיר בעבודה ואני מנסה למצוא רק מלחינים תחת קטגוריית אישיות. מישהו מכיר מלחין ב-א' מלבד אלבינוני ואקולי? או באות ז', ע' או כ'? בלי ויקיפדיה!