בימים האחרונים אני מוצאת את עצמי תופסת רגליים קרות ...
הוא מדהים , באמת .
ואני מאוהבת , באמת.
והכל כל כך נקי וטהור וללא שום אינטרסים ומרגש כל פעם מחדש..
יש את הדברים הקטנים - תמיד יש .. אבל התקשורת מושלמת
הכל זורם
אבל אני פוחדת .
כי זה יגמר מתי שהוא .. ולא , זה לא ''עד שהמוות יפריד בינינו''
אני לא רוצה להתחתן .
והוא עוד לא הציע אבל אנחנו מדברים על זה , ועל ילדים והוא כל כך רוצה
אבל אני לא רוצה
לא רוצה
זאת לא התכלית שלי
הסקס מושלם , התקשורת והכנות מדהימים והכל ממש כאילו לקוח מתוך סרט
אבל ..
לאן זה הולך ..? הרי זה מוביל לאן שהוא והוא לא מפסיק לדבר על ילדים והחופה ואפילו על האורחים
אבל ..
אני לא רוצה שגרה אפורה ומשעממת .
זה לא מתאים לי !!
אני במקום מסויים בחיי שאני רוצה לברוח לאיזה סוואנה רחוקה בלי אנשים בלי כלוווום לפחות לשנה
ומצד שני אני מרגישה כל כך אישה .. אני האישה הכי נשית שיש והרי חלק מלהיות אישה זה הילדים והמשפחה אבל ..
אוף .
אוף כי אני לא יודעת מה לעשות
אוף כי אני כל כך מאוהבת וכל כך לא רוצה לפגוע בו שעולות לי דמעות בעת הכתיבה
אני לא מסוגלת לשבור את הקשר המדהים הזה והוא ? כל כך פאקינג לא מגיע לו !
למה הפחד הזה חייב לרקום עור וגידים למה ? למה זה חייב תמיד להציק לי
הפחד הזה על החופש שילקח ממני
הפחד הזה שבגיל 40-50 אני פתאום יקלוט שנתתי את כל כולי למשפחה [זה עילאי מבחינתי אבל..] ושההלם הזה יכה בי , שלא עשיתי שום דבר שאני רוצה בעצמי לבד בלי שום מחויבות
למרות שתמיד יש בי הרגשה כזאת שאני חלק מאיזו טרגדיה ושלגיל 30 אני יגיע בקושי
אז ל50 ?
אני לא חיה בסרט , אני פשוט באמת מאמינה שאנשים כמוני ילכו לעולמם מהר ..
אני חולת שליטה , ופה קבור הכלב ..
להתחייב למישהו מסויים ובטח שבטח למשפחה זה לאבד את השליטה המוחלטת בהחלטות שלי , בחופש שלי .. כי יש עוד גורם שצריך לקחת בחשבון ..
אוף וזהו טוב ??!?!