אמרו לי שאת

הקדמה, ושיר בסוף מצויין לאווירה....

אני משתגעת מהמחשבות..
מה המטרה שלי?
למה נולדתי?
מה אני אמורה לעשות בחיי?
מה ללמוד?

מה מה מה 

מה, לדחות את הלימודים? אוקטובר 17?
כל כך קשה..  
הרי לא אלך ללמוד רק "כי צריך"  
אני רוצה באמת למצוא משהו שאשמח ללמוד ולחיות בתוכו.

יש איזו תחושה, בגלל הנישואים, שיאללה להתקדם.
כשאני חושבת על לדחות לשנה הבאה הדבר הראשון שעולה לי לראש זה ילדים.

אז מתי יהיו ילדים?
מה, אני אגרור ואגרור ואז לאן זה יוביל?

ואז אני סותרת לעצמי .
21. את רק בת 21.

חברה אחת בטיול הגדול

חברה אחרת עובדת ומתקרבת לטיול הגדול

אחרים חתמו קבע.
את כל כך לפניהם בכל מה שקשור לפרקי החיים.
אז מה את רצה?
אם עדיין היית ילדת צפון זה לא היה שיקול בכלל. ילדים. פחח.

מבלבל נורא .

כי את רוצה לבנות את עצמך ולנצל משאבים

ומצד שני, כשבעל נוכח בחייך את תוהה, בלי שליטה, לגבי פיתוח המשפחה.

הוא מאוד תומך. כפרה עליו

אהבת חיי הילד הזה..
איך קרה ככה? מי היה מאמין..

כלה בת 20..
סיפור טוב לספר לצאצאים.