Only know you've been high when you're feeling low"
Only hate the road when you're missing home
".Only know you love her when you let her go
הולכים ליד שפת הים. סוף סוף אני שואפת קצת אוויר, יוצאת מהבית. נמאס לי להיות חולה, נמאס לי להיות בבית כמו אסירה.
הרוח מסחררת אותי, הריח של הים משכר. הגלים גועשים, סוחפים אל החוף סודות עמוקים. גועשים, ואז מתנפצים. ועימם הסודות.
הים כל כך כוחני, הוא מקבל אליו סיפורים, סודות, רגשות, תחושות. הוא מרגיע את העוברים ושבים, הוא מאחד זוגות אוהבים, הוא עוזר לבני האדם השבורים לפרוק את כול מה שעל ליבם. כשאנחנו פוסעים לצידו, קילומטר ועוד קילומטר ועוד אחד, מחשבות רצות במוחי. מה הלאה? מה מצפה לי? איך יהיה בשנה הבאה? מה יהיה איתי ואיתך? מה יהיה איתי ואיתו? מה יהיה מכאן?
ואז אח שלי מחבק אותי מאחורה.
"תחרות ריצה?"
והוא יודע שברגע שהוא אומר ריצה הוא קונה אותי.
אחותי מזניקה, ואנחנו רצים. רצים ורצים. הרוח מעיפה את שערי לאחור, הרגליים שלנו משתכשכות במים הקרים והנעימים, האוויר הטוב מערפל אותנו ונותן תחושה של חופש. אני לא בכושר, אז אני מתעייפת, אבל האדרנלין בוער בי. אני לא מרגישה עייפות, רק קו הסיום בעיניים שלי.
רצה ורצה, גופי חלש מהשפעת שהשביתה אותי לשלושה ימים בבית, אבל כלום לא מזיז לי. אני מגיעה ראשונה, קופצת מאושרת לאוויר, ומתיישבת אל מול הגלים.
אני יודעת מה אני רוצה. אני רוצה קצת שקט ממלחמות היום יום. מהפרפקציוניסטיות שלי- אם זה במראה, לבוש, אסתטיקה, לימודים, השכלה, עבודה בעתיד.
מבית הספר- מלחמה על מצוינות, מבחנים, עבודות, ציפייה ממני.
מהמשפחה- ציפייה ממני לחבר, לעבודה לקיץ, להשכלה, להישגים.
מכלל החברות- אם זה בתחרותיות, בסנוביות, במשחקי אגו, בצומי.
בא לי לנסוע לאוסטרליה. לא בציניות! או למקום אקזוטי אחר. אבל אוסטרליה יותר מדברת אליי.
אני אשהה שם בבקתה כזו מעץ שתמוקם על שפת הים עם שותפים, אגלוש בלי הפסקה. בערב אשב מול הים, ופשוט אבהה בו בשקט. בלילה אעבוד כדיג'יי במועדונים ואמלא את עצמי באדרנלין ומוזיקה. בבקרים אלמד היפ-הופ בכיתת ריקוד מדהימה ששמעתי עליה שנמצאת באוסטרליה.
אני אלך לטייל עם השותפים בנופים המדהימים של אוסטרליה, אקח איתי את המצלמה המדהימה שלי של CANON ואשקיע בלמידה על צילום מקצועי. אני אצלם נופים, חיות מדהימות, תחרויות גלישה, מסיבות בערב... ואת הים.
חלום. פשוט חלום. זה מה שאני רוצה, להעביר תקופה כזו של חודשיים לפחות. אני אחזור מאושרת.
אני יודעת שזה הטיול לאחרי הצבא שלי, ואני יודעת שאותו אני עושה אני עם עצמי.
ובינתיים? אקרע את התחת בלימודים, אכנס למירוץ לבגרויות, אבלה עם חברות בזמן הפנוי, אשתדל לרצות את המשפחה המדהימה שלי, ואלמד להילחם ולהרגיע במעט את הפרפקציוניסטיות שלי.
ולגבי החופש? מגשימה כול יעד ויעד שרשמתי בפוסט הקודם.
חופש נעים, שיר ♥
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
mystory6