משפט וחצי

אז נכון, לא עידכנתי די הרבה זמן... היו כמה ימים שהדרכתי בהם וגייסתי חניכים חדשים לתנועה,

ובארבעת הימים האחרונים הייתי בקורס מסכם של שנת החמישיות, קורס ההדרכה.

אני רוצה לכתוב מעט על החוויה הכל כך עוצמתית שעברתי.

בצופים זה הולך ככה- 

הנהגה = איזור מסוים

שבט = עיר מסוימת (שבטים תחת הנהגה אחת)

גדוד = שכבת גיל בתוך שבט

קבוצה = קבוצה מתוך הגדוד

אחווה = קבוצה חדשה שמבלגנת הרבה גדודים מהנהגה אחת. הקבוצה הזו פועלת בטיול ספציפי אחד בלבד.

בשבט שלי, המדריכים היו צריכים לשלוח להנהגה זוגות של "חברים" מהגדוד של כיתות ט', על מנת שאת אותו הזוג יצוותו באחווה ללא חברים מהשבט שלהם. אז כשהודיעו לי שמכול הבנות המדהימות בגדוד שלי קיבלתי להיות עם ילדה שאני לא סובלת, וכששמעתי על הציוותים המוצלחים של כולם, התאכזבתי מאוד והתחלתי את הקורס באווירה לא כל כך חיובית. בכול מקרה, הסיעו אותנו לאכסנייה שבה ישנו 2 לילות (מתוך 3). בבוקר היום הראשון אמרו לנו לזרוק את כול החפצים שלנו בערימות בחורשה ליד האכסנייה, ואז חילקו אותנו לגדודים חדשים, שכול גדוד הכיל בתוכו כמה אחוות. התבאסתי לראות שבגדוד שלי שום חברה כמעט לא הייתה איתי. ואז חילקו אותנו לאחוות, והכרתי את המדריכה המושלמת שלנו שבזמן כל כך קצר כבר חיבבתי אותה. עזבנו את השטח הגדודי לפעולה של האחווה בלבד. התחלנו בהיכרות קצרה, וכול האחווה התגלתה כחבורה של ילדים מקסימים אחד אחד. כך העברנו המון פעולות עם הפסקות ביניים, כשאני ללא שום חברות או אנשים שהכרתי לפני, חוץ מהילדה הזו שאני פשוט לא יכולה לסבול. התחלנו להבין עם איזה חום אנחנו הולכים להתמודד.... הצל לא הועיל יותר מידי, גם לא הדאורדורנט וגם לא המים. החום היה פשוט בלתי נסבל. אבל בשנה הבאה אני אדריך קבוצה באופן רציני, אני אגיע כול שלישי ושישי עם חאקי מלא גם בטיולים וגם בקיץ, ואז מה?? צריך להתרגל, ובעיקר צריך לקחת הכול בפרופורציות.

בשלב כלשהוא במהלך היום העבירו לנו פעולה על המדריך האידיאלי, שבעצם המחישה שכול תפקיד בשכב"ג (שכבה בוגרת) הוא חשוב. המדריכה השתמשה במטאפורה על מכונית וחלקיה. התחלקנו לזוגות וכול זוג קיבל חלק אחר באוטו, שעליו לשווק אותו לקבוצה הכי טוב שאפשר. חייבים לכתוב יתרונות, חסרונות, מה הוא מונע.... אחרי שכולם הציגו, שתי בנות מקסימות מהאחווה שלי הציגו הגה. הן הכינו ריקוד ושיר שלם עם תנועות, ובכול פעם שנשמעה המילה הגה בשיר הן התחילו לצרוח "הגה", לנתר באוויר ולקפוץ ללא הפסקה. זה היה כל כך מפתיע ולא צפוי, כי אחת מהן נראתה לי רגע לפני כל כך מופנמת ושקטה ואז היא התחילה לצרוח בשיא הביטחון. כולנו התפקענו מצחוק ובשלב מאוחר יותר גם הוחלט שלאחווה שלנו נקרא "הגה", והמצאנו לזה גם ראשי תיבות שלא גילינו לאף אחד בהנהגה (ולא אני לא אגלה גם לכם ). אגב, שתי הבנות האלו סיפרו לנו שהן חצי-אחיות, כלומר ששני ההורים של כול אחת מהן גרושים ושאבא של אחת מהן נשוי לאמא של אחת מהן. בהתחלה חשדתי קצת, אבל בסוף היום האמנתי בלב שלם. ביום האחרון זה התגלה כבדיחה וכולנו היינו שוקיסטים כי ארבעה ימים האמנו בזה..........

כול פעולה ופעולה לימדה משהו אחר על הדרכה. מאוחר יותר לימדו אותנו מה אומר המושג "בשלוף"- המדריכ/ה שולפ/ת סיטואציה כלשהיא שקשורה לדילמה בנושא הדרכה, ואנחנו צריכים לנהל דיון בלי יותר מידי לחשוב על איך היינו פועלים. אני כל כך אוהבת דיונים ושיחות כאלו, כיף לי להביע את דעתי בנושאים שמעניינים ונוגעים לי. אז את ה"בשלופים" ממש אהבתי. בכול ההפסקות בחנתי קצת את האוכלוסייה. כמעט ולא היו פרחות, ואם היו הן היו "פרחות לייט". כנ"ל לגבי ערסים. חתיכים לא היו חסרים, כנ"ל לגבי בנות מקסימות ומצחיקות שהפכו מאוחר יותר לחברות שלי. 

אחרי המון פעולות, התאספנו לחדר האוכל לאכול ארוחת ערב (כן, כשאנחנו מסריחים וכשהתיקים שלנו עדיין זרוקים בחורשה. איזה כיף! )

בחדר האוכל היה צוות שבישל ששכרו לנו שאיך לומר, לא יגיע למאסטר שף.. זה היה יום שישי בערב, ואני מסורתית וגם קידוש מסמל לי משהו מאוד משפחתי... ממש רציתי קידוש כדי שזה ייתן לי כוחות לכול הקורס, כי הייתי צריכה אותם כדי ליהנות וגם כדי לסבול את ה"שותפה" שלי. אז כשהגעתי לחדר האוכל אמרו לי רק אחרי שלקחתי את האוכל שהשבת עוד לא נכנסה ובגלל זה או שאני אוכל עכשיו ואקדש אחר כך, או שאני אקדש ואוכל מאוחר יותר... אז בגלל שהאוכל שלי היה כבר על מגש אכלתי קודם. אחרי האוכל הייתה פעולה, ואחרי הפעולה באנו לקדש (אני ועוד כמה בנים מהאחווה שלי שהם דתיים). הדלקתי נרות ובירכתי, הם הלכו להתפלל והשאירו אותי לחכות להם לקידוש.. בינתיים ראיתי חברה מהגדוד שלי והתפרקנו, תמכתי בה כי היא לא הייתה מרוצה מהאחווה, והיא תמכה בי בגלל הפרטנרית הלא מוצלחת שלי (עד סוף הפוסט מעכשיו היא נקראת ב'). השיחה איתה כל כך חיזקה אותי, התחברנו השנה ממש במקרה, לפני זה לא היינו חברות ובאמת שהיא התגלתה כאחת מהבנות הכי חמנודות בגדוד שלי. הבנים חזרו בטענה שאי אפשר לקדש עכשיו (עשו לנו המון בעיות עם הדברים לקידוש, אני לא אפרט).. אז חיכינו, והלכנו למעין סדנת תיאטרון שמסבירה על הדרכה. משהו ממש ממש מגניב ומצחיק שהראה לי דברים מזווית אחרת. אחרי זה קידשנו, לא לפני שהספקתי לרדת על הבנים האלה (בהומור בלבד!! ) על זה שאין להם אומץ (איחרנו לסדנה והם פשוט פחדו להיכנס באיחור). ואז הודיעו שחלוקת החדרים נעשתה והיא מפורסמת על הדלתות של האכסנייה. רצנו אני וב' אל החדרים, הפכנו את כול האכסנייה לפחות 10 פעמים בלי הגזמה, וראינו שפשוט שכחו אותנו. אז הרשג"דית של הגדוד החדש אמרה לנו להישאר לחכות בחוץ ושיעשו חלוקה מחדש. חיכינו עד 23:30 כדי לקבל חדר!! כשהתיק עדיין זרוק בחורשה.... אני כבר הייתי ממש מיואשת כי כולם קיבלו חדרים, רציתי את הספייס שלי ואת הפרטיות שלי ובעיקר- את המקלחת הקרה שתרענן אותי מהחום הלא אנושי שליווה אותי עד שעצמתי את העיניים. 

בסוף קיבלנו את החדר המושלם - 4 מיטות קומותיים לשמונה בנות, שזה כול הבנות מהאחווה שלי, מזגן נחמד ביותר ומיקום ממש ממש ליד המקלחות. הסתדרתי עם מיטה למטה (למעלה מפחיד!!), התארגנו אני וב' עם דברים למקלחת ויצאנו להתרענן (כן, המקלחות היו משותפות וככה גם השירותים- אם יש לכם פיפי תקומו עם פנס וחרא לכם). המקלחת הייתה אחד הדברים היותר טובים שקרו לי באותו יום... עשיתי טעות ולא חפפתי את השיער, אבל גם ככה נהניתי מהמקלחת ברמות שבאמת אי אפשר להסביר. ואז מרחתי את עצמי בקרם של ויקטוריה, בכול הדאורדורנטים למיניהם ובאמת שהיה לי כיף חחחחח.. יש לי אובססיה לריח טוב אחרי מקלחת. אה ובמקלחת הכרתי ילדה ממש חמודה ומשוגעת!! ועוד כול מיני בנות בקטנה, אבל היא ואני באמת התחברנו. 

הגעתי לחדר, הכירו לי ילד חתיך וממש חמוד שהיה נחמד אליי. אחר כך הלכתי להחליף בגדים לשינה, וכשחזרתי שתי ה"אחיות" ישנו. הזדחלתי למיטה, והחתיך (שם בדוי עד סוף הפוסט- א') החליט לבוא לבקר. הוא התבלבל בשם שלי אבל מהר מאוד התעשת על עצמו . וכך הסתיים לו היום הראשון........

קמתי בבוקר, עייפה ברמה בלתי הגיונית. גררתי את עצמי לשירותים המשותפים... פיפי, צחצוח שיניים, דאורדורנטים מגבונים ובגדים חדשים, אייליינר ואני מוכנה למסדר הבוקר. באפס אנרגיות התחלתי את היום...כמובן שטלפנתי להורים שוב, כדי לחייך טיפה. 

במהלך היום התחברתי מאוד מאוד עם שני בנים מהאחווה שלי, אחד מהם נדיב כל כך ועוזר ותומך כאילו הוא מקבל על זה כסף... העיניים שלו נוצצות והחיוך שלו מרוח על כול הפנים כשהוא עוזר לזולת, והוא כול הזמן עוזר פשוט.. השני הוא העתק מושלם של מישהו שהיה בגדוד המקורי שלי ופרש מהצופים, ומדובר בבנאדם מצחיק ביותר ונחמד מאוד. אז התחברתי מאודדד עם השניים האלו. קיבלנו למהלך היום את כיתה 6, שהיה בה מזגןןןןןןן !!!! מזגן בצופים זה וואו, זה כאילו חמישה כוכבים... זה כאילו סרט ישראלי יקבל פרס באוסקר, זה רגע נדיררר 

העברנו שם המון פעולות, והתחלנו עם ההתנסויות.

התנסויות = מטילים עליך משימה שקשורה לחוויה צופית כלשהיא (להכין כתובת אש, לבנות משהו, לעשות מסכת בטקס הסיום, להכין פעולה, להכין פעולת לילה ועוד...). המטרה שמאחורי זה היא שאנחנו נתנסה לקראת ההדרכה בשנה הבאה ולא רק נדבר תאורטית, ומפה השם.

קיבלתי פעולה בזמן ממש קשה- ארוחת בוקר. נראה אתכם כותבים משהו מקורי לארוחת בוקר ביום הרביעי, בשטח, כשאנחנו מבשלים ושבוזים, כשיש שעה לבשל לקפל ולאכול... אה ותיהיו יצירתיים ותלהיבו תאחווה! 

המדריכה המושלמת שלנו פיזרה אותנו- מי שפעל בנושאים פיזיים יותר (כגון כתובת אש), הלך למרכז הצופיות (איזור עם מלא פינות ישיבה והסברים על צופיות בצורות שונות). מי שעשה פעולה (כמוני) הלך לחדר ההדרכה הממוזג !! היה לי כיף, אבל עדיין... המוח שלי פשוט היה חסום ואטום.

אמרתי את זה למדריכה בשיחה האישית שלי איתה והיא השתדלה להבין...

בצהריים היינו במבנה עתיק שהיה ליד האכסנייה, שממוזג ומלא בכסאות נוחים (חמישה כוכבים!!). העברנו פעולה קצרה ופשוט כולנו נרדמנו, ואני במיוחד.... שעתיים שלמות! וחברות שלי הרעות דאגו לתעד כמה שיותר.

ארוחת הצהריים הייתה זוועית- הקבב היה נע ומגעיל. בצופים אוכלים בשביל לשבוע....!!!

בהפסקות התראיתי עם החברות מהבית, בפעולות נהניתי ולמדתי מהחברים באחווה.

בערב אחרי המסדר הגדודי התנדבתי לתורנות מטבח- כלומר להגיש אוכל לכול ההנהגה ולנקות בסוף.

היה לי שם ריב שטותי על אגו עם שתי פרחות לייט וזה ממש עיצבן אותי.. אבל במקום להתבאס לקחתי את העצבים והוצאתי אותם בצורה ממש ממש ממש מגניבה. התבקשתי לשים לאנשים בצלחות ירקות מבושלים / קבבים. הנה סיטואציה ממה שהלך שם:

- ילד מבחין בקבב החצי חי ועובר מהר לסלטים -

אני : "היי אתה!!!"

הילד (בשוק): "מה?..."

אני: "בוא קח קבב"

הילד: "איכס אני אוותר"

אני: "טוב אז קח שניים!"

היו עוד המון סיטואציות הזויות.. גם אמרתי למישהו שהוא נראה טיפוס של קבב ואז אמרו לי שזה ממש מעליב חחחחחח ואז קלטתי איך זה נשמע...

הייתי אלופה בשיווק הקקי הזה, הצלחתי לסיים מגש וחצי של קבבים שאפילו צוות האוכל השכיר חשב שלא יגעו בזה... שמתי למישהו 4 קבבים בצלחת. 4 !!!!

גם א' עבר וניסיתי לדחוף לו קבב. הוא אמר לי שהוא לא אוהב ועשיתי לו פרצוף פאפי פייס.. הוא גיחך ואמר שהוא ממש לא רוצה ואמרתי לו שאני אפגע. כמובן שא' היה חייב לדפוק ייבוש של החיים ולהגיד שבעיה שלי, אבל אז הוא חזר ואמרתי שאני פגועה (כמובן בציניות חח) וככה רבנו כזה בקרב פאפי פייס...  

בסוף לא ניצחתי. באסה.

בסוף גם אכלתי, היה אוכל דווקא לא רע.. ישבתי ליד חברה מהגדוד המקורי וליד המשוגעת המתוקה מהמקלחת .

בסוף האוכל נשארתי לסדר וגם א' התנדב לעזור. ואז במהלך כול הסידור הוא רדף אחריי ואמרתי לו שאני פגועה, והוא ניסה לשכנע אותי שהוא צודק.. וגם ניסה לקבל כיף. איכס, כיף? זה כזה רשמי... כשיצאנו מחדר האוכל המשכנו "לריב", ואז היה קרב מורלים מטורףפ בין השבטים. סופסוף כול הגדוד המקורי שלנו היה ביחד. צעקנו את הנשמה ועודדנו את השבט..

אחרי זה עלינו לבניין עם המזגן, הייתה לנו שיחת מרכזים על כול השנה המדהימה. קיבלנו פאצ'ים (מחברים את זה לחאקי וזה מייפה אותו מאוד), וגם אמרו לי שהיה ממש כיף להקשיב לי בשיחה הגדודית ושדיברתי יפה.. תמיד כיף לקבל מחמאות, במיוחד בדברים של התבטאות שאני כל כך אוהבת .

בשירותים איזה בן אחד ממש חתיך בא לשטוף ידיים בטענה שאין אצלהם סבון חחחחח.. אז דיברנו קצת והוא היה ממש נחמד, אבל חוץ מזה לא תיקשרנו בכלל כול הקורס.. הוא אמר שאני נראית בכיתה י"א והייתי בשוק בגלל שאני די נמוכה, ואז חברה שלי לחשה לי שזה בגלל שיש לי חזה גדול חחחח, אני מקווה שזה בגלל זה ולא בגלל שהפנים שלי נראות בוגרות כאלו כי בעיניי זה לא מחמאה כיפית לקבל.

בדרך ראיתי שניהלו טורניר מטורף של 3 מקלות, עם מרחקים עצומים וילדים שקפצו כמו פנתרים. נשארתי לראות והיה ממש מגניב ומצחיק.. ומשם למיטה, השעה הייתה כבר 3:15 והמסדר היה ב7:00 כך שקמתי ב6:00 (אל תיראו אותי ככה- לא היה לי כוח לארגן תיק בערב לגיחת יער!).

קמתי הפוכה לגמרי, הרגשתי כאילו סיממו אותי. התארגנתי בשירותים המשותפים ויאללה למסדר!! העברנו פעולות בכיתה 6, העברנו פעולת מונופול אנושי בנושאי הדרכה עם משימות עם עוד אחווה, המשכנו בהתנסויות והתגבשנו מאוד כאחווה. למדנו אחד על השני בצורה מטורפת ... סחבתי ככה יום שלם! 

קיבלתי חולצה של הקורס המסכם, דחפתי אותה לתיק למחר. הכנתי ב6:00 בבוקר תיק לגיחה בערב (הוחלט שנעביר מחצי היום השלישי עד סוף הקורס פעילויות ביער כולל שינה, עם החום המטורף ועם העקרבים. התגובה הראשונית שלי- "לאאאאאא!!!!").

בכול מקרה, העברנו ככה מלא פעולות ואז ירדנו ליער עם התיקים. שם, בחום האדיר כשהעייפות מכבידה לי על העפעפיים, הכריחו אותנו לעבור תחנות של פעילויות ביער. התחנות הועברו על ידי קורסניקים אחרים מהאחווה שלנו , שזאת בעצם הייתה ההתנסות שלהם. היה נחמד אבל החום הכביד עליי מאוד. 

הגענו לשטח הלינה, קיבלנו תדרוך ארוך והלכנו לשטח האחוותי. התחברתי שם במקרה עם עוד ילדה, שמה הבדוי הוא ע'. מקסימה אמיתית!

זה כבר היה ערב אז נותר בישול צופי... לקחתי פיקוד על הסלט ועל כדורי השוקולד (לקינוח). את כדורי השוקולד הכין איתי הידיד שהוא שכפול מדויק של הזה שהיה פעם בגדוד שלי (שם בדוי- עילי). עילי ואני צירפנו את אחת מה"אחיות" ואחרי ההכנה אכלנו את השאריות מהידיים. היה כל כך מגעיל וכיף בו זמנית!! 

ואז ראיתי את א', וביקשתי את הכובע הצהוב והיפה שלו שממש רציתי כול היום והוא לא נתן לאף אחד או אחת. בסוף קיבלתי אותו והתחייבתי לשמור עליו... זה היה בתמורה לכיף (כשהיד שלי הייתה מלאה במרגרינה). עילי ואני שיחקנו כיפים כששנינו מלאים במרגרינה, וזה היה אחד הדברים היותר מצחיקים ומהנים שעשינו! פשוט אדיר.

המדריכה שלי שלחה אותי לעזור לאחווה אחרת מהגדוד החדש שהתקשתה בבישול, אז בישלתי להם את הפסטה. ואז הכובע, איך לא, נפל לסיר. למזלי הרב (!!!!) הצלחתי להציל את הכובע, אבל זה היה כל כך מצחיק ועילי ראה אותי ולא הפסיק לצחוק. 

כשהתיישבנו לאכול, שני ביסים מפסטת הבולונוז הספיקו לי לכאבי בטן בליווי דמעות. לקחו אותי לחובש, הוא המליץ על אקמול אבל נלחמתי בהם ולא לקחתי, כי חשבתי שלא כדאי. אחרי פעולה מגניבה של חברה שלי, הלכנו לישון. הידיד הנדיב מהאחווה שלי (שם בדוי ג'), נשכב לידי והחליט להעביר איתי את הזמן עד שאירדם כי פחדתי מהעקרבים. גם עילי הצטרף. שני המקסימים האלו ניהלו איתי שיחה עד אחת בלילה, עד שעצמתי את העיניים התשושות שלי ונרדמתי לגמרי. 

קמתי, מסריחה ולא מטופחת ועם איפור מרוח במעט. ראיתי לצידי את הכובע הצהוב, וזה היה מוזר כי הייתי בטוחה שא' לקח אותו בערב ממני. ואז א' נגלה לפניי, ופשוט הערתי אותו ושאלתי אותו מה הוא עושה פה. הוא אמר שהוא לא יודע.. ואז הוא התנהג באדישות, וכשדיברתי עם הבנים פתאום הוא הראה מעט עניין. בכול מקרה, לבשתי חאקי מהר והלכתי למסדר האחרון בבוקר. היה סבבה כזה... ואז הגיע זמן ההתנסות שלי בארוחת הבוקר.

בשביזות מטורפת גררתי את הרגליים שלי למנהלה וביקשתי את החומרים לשני הסלטים. כשקיבלתי אותם התחלתי בהסבר על הפעולה. הרעיון שלי היה מאסטר-שף בקבוצות שחילקתי אותם בתוך האחווה, קבוצות של כאלה שלא מאותו השבט. קבוצה א'- סלט ביצים, קבוצה ב'- סלט טונה. המדריכה לחשה לי להעיר אותם עם מורלים. אז אילתרתי והכזרתי על תחרות מורלים. כול הבנות הקולניות באחווה היו שבוזות ולא השמיעו קול. אז ממקום לא ידוע הגיעו אליי כוחות והערתי את כולם עם מורלים. הבנות התחילו לזרום איתי, הצלחתי להעיר אותם ולהלהיב אותם ולהלחיץ אותם. יצא שבחצי שעה הכנו שני סלטים מעוליםםם, שהוגשו יפה, ושהערתי את כולם. בשיחת הסיכום היו רק הערות טובות!!

קיבלנו הפסקה, אז אני ועוד ילדה מהאחווה החלטנו לישון טיפה. שתינו נרדמנו ליותר זמן מההפסקה.. המדריכה המושלמת שלנו ריחמה עלינו ופשוט וויתרה לנו. התעוררנו לכמה רגעים וסיכמנו שאני והיא (שם בדוי ט') נפסיד את ארוחת הצהריים. ישנו איזה שעתיים ואז העירו אותנו. קמנו, לקחנו קרטיבים שחולקו לכולם וישבנו עם כמה אנשים נחמדים. גם ע' הייתה שם, צחקנו אני והיא ומרחתי לה שוקולד על הרגל .

היה לי כל כך כיף, והתחברתי מאוד עם ט' ועם ע'. הרבה כתבו לי זכרונות בפנקס...

אחרי זה הייתה לי שיחה אישית עם המדריכה, היא שיבחה אותי מאוד והיה לי מרגש לשמוע ואמרתי לה שהיא מדהימה ושאני מודה לה על ארבעה ימים מדהימים ♥

בשיחת הסיכום היא הביאה מלא קליק, קיבלנו חוברות מסכמות של הכול ומלא פאצ'ים יפים. סיפרנו על החוויות שלנו והיה מגניב. עשינו טקס אוסקר פרטי וקיבלתי את התואר- "הכי נעימה ". שיחקנו משחק שבו היא אמרה לנו משפט טוב שמישהו באחווה גרם לזה לקרות , כולם עצמו עיניים וזה שהיא נוגעת בו קם וחיבק מישהו מהאחווה בלי שהוא יודע מי זה. חיבקו אותי 3 פעמים!! ממש ריגש אותי..

בשלב הזה ה"אחיות" סיפרו לנו על הבדיחה שהייתה על חשבוננו...

לקחנו את הדברים, התחבקתי עם מלא חברות, ועלינו לאכסנייה לטקס הסיום. כול השכב"ג מהשבט שלי היו שם, המדריכה הראשונה וגם השנייה שלי היו שם וגם המדריכים שהדריכו אותי השנה.. חיבקתי אותם, ואז אמא שלי הגיעה והתחבקנו והכול פשוט גרם לי לבכות. ג' ראה את אמא שלי ואמר שאני מדהימה, גם המדריכה שיבחה אותי מול אמא שלי. היה טקס מרגש ומלא במורלים, אין לי גרון.. וקיבלתי תעודת מדריך!!! נשארתי ל10 דק' של מורלים, נפרדתי מכולם . ואז ראיתי את א'.. הוא םשוט צעק לי ורצתי אליו והוא חיבק אותי חיבוק חזק והרים אותי .. הוא ממש ריגש ושימח אותי ואני כבר מתגעגעת אליו ♥

לקחתי את הדברים, עפתי משם וחצי שעה אחרי כבר הייתי בדיכאון שאני לא שם...

קורס מסכם 2013- כי ככה נהנים באמת בחופש, וככה מתמודדים עם חום 

נהניתי מכול רגע!!!

סליחה שזה קטע די חופר, זה סוג של יומן מסע שלי.. נהניתי מאוד לכתוב אותו, וכן יש המון שמות בדויים...

אני רואה את כולם עוד 20 יום במחנ"ק (מחנה קיץ) 

לילה טוב לכולם, שיר ♥