משפט וחצי

שגרה מעצבנת. לקום עוד כשכולם ישנים. לנסוע ולנסוע ולנסוע עד שאני מגיעה לבית הספר הרחוק שלי.

ללמוד וללמוד, גם כשממש ממש לא בא לי. להקשיב למורים ולנסות להבין, גם כשהם ממש ממש מפגרים. 

לקבל את הרי המטלות להגשה ולעשות אותם בצורה הטובה ביותר, גם אם זה אומר לוותר על השינה.

להגיע הביתה, אחרי נסיעה של שעה וחצי ויום לימודים מתיש, ולעשות שיעורים עד שעות מטורפות.

לקום בבוקר כמו מסוממת, כשהראש מסתובב מעייפות.

ואז מגיע החופש... כמה שחיכיתי לו. לשקט שלי, לשלווה שלי, לכיף שלי. 

אם לא הייתי בגיל שלי עכשיו, הייתי מתחרפנת בחופש. הוא היה הופך לאויב הכי גדול שלי.. פעם זה היה ככה.

היום? הוא חבר מאוד טוב שלי, הוא כמו הדוד הזה שגר בחו"ל. מגיע מידי פעם לבקר, וכשהוא מגיע אתה מתגעגע אליו באמת באמת.

עם כמה שאני אוהבת אותו, ככה אני אוהבת את השגרה המעצבנת שלי. אני אוהבת וצריכה את המסגרת הזו. אני אוהבת כשיש לי משהו שמארגן לי את היום, אני אוהבת כשאני יודעת שעה שבה אני צריכה לקום בבוקר ומטרה להמשך היום. עם כמה שהשגרה מעצבנת, היא מארגנת לי את החיים. ויותר מהכול, היא גורמת לי להעריך את החופש שלי. השגרה היא כמו אח מעצבן, שכמה שהוא יעצבן אני אוהב אותו. כשהוא יטוס לחו"ל לשנה, אני אתגעגע.

טוב, השנה החופש הזה רק מפתיע אותי. הבטחתי לעצמי לנצל כול רגע, הבטחתי לעצמי לא לשבת חסרת מעש רוב החופש, ובינתיים אני עומדת בזה לא רע.

אחרי שעד יום שני הייתי בקורס המסכם, את סוף השבוע (חמישי-שבת) העברתי במלון רויאל-ביץ' באילת .

היה לי כיף ברמה שקשה להסביר... אחרי האינטנסיביות מהקורס המסכם, נרגעתי עם המשפחה ועם חברים..

המלון היה מדהים ונקי ברמה מטורפת, הבריכה חמודה (במלון הנסיכה באילת הבריכה מנצחת...) וחדר האוכל גם מעולה.

ביום חמישי הגענו למלון והלכנו למסעדת mose's על הטיילת, היה ממש טעים וקיבלנו חדר VIP כי היינו עשרה אנשים אז נהנינו.

ביום שישי בבוקר לחצתי על כולם, ואחרי ארוחת בוקר במלון הלכנו (כן, אבא החליט שהאוטו לא זז כול הסופ"ש) לקניון החדש, Ice mall.

כול הקונספט של הקניון הוא שבאמצע שלו יש רחבת החלקה על הקרח ענקית, ואיגלו עם שלג מלאכותי ומגלשות. מקום מהמם ומלא באטרקציות, אם זה לילדים ואם זה למבוגרים. אה, וראיתי את ליהי גרינר מהאח הגדול .. החלקנו על הקרח כול המשפחה שעה, חבל שליד הבית אין רחבת החלקה כי הייתי מתה ללמוד את זה מקצועי... אני יודעת להחליק על רגל אחת ולהחליק בזיג-דג כי לימדתי את עצמי, אבל להחליק מקצועי זה בהחלט חלום שלי..  

אחרי זה המשכנו להסתובב בחנויות, קניתי קרופ-טופ מTOPSHOP וחזרנו למלון. החלפנו לבגדי ים וירדנו לבריכה, הייתי בערך שעה. הזמנתי לאכול מהבר ועליתי לחדר לנוח קצת, כמובן שתפסתי צבע בניגוד לרצוני (אני עדיין מתאוששת מאיך שנשרפתי בים...).
יצאתי למרפסת לדבר איתו. באמת שאני לא יודעת למה.. אני לא רוצה אותו. במיוחד אחרי מה שקרה. ואני כאילו זורמת עם זה בצחוק, אבל זה לא מצחיק... די, נמאס לי להתעסק בשטויות. נמאס לי ממנו, נמאס לי מכול העניין.

נמאס לי גם כשידיד שלי יצא למרפסת ונקרע מצחוק כשהוא הבין במה מדובר. הוא גם חשד שאני יוצאת איתו .

 הגיע הזמן להסביר לו ששום בחורה לא תיקח אותו ברצינות אם הוא לא לוקח את עצמו ברצינות.. אני חושבת שאולי אני ממשיכה עם זה גם מתוך רחמים. אין לי לב לבוא ולהגיד לו שאין לי כלום אליו, למרות שהוא כזה אידיוט.

בכול מקרה, יצאנו לארוחת שישי אחרי שארוחת הצהריים עוד לא התעכלה. לא הזמנו מקום מראש בשום מסעדה, אז מצאנו את עצמנו חוזרים לIce mall עם שמלות ערב וחולצות לבנות מכופתרות וסועדים בשלוש מסעדות שונות, כי לכול אחד התחשק משהו אחר...

אחרי האוכל הלכנו אני, ידיד שלי, אחותי ושני חברים של המשפחה לסרט של שבעה חושים. היה ממש מגניב, אבל הסוף היה נוראי. הם בחרו סרט עם נחש!!! ואני מפחדת מנחשים פחד מוות. צרחתי לאחותי.. וידיד שלי היה חייב להסתלבט עליי ובדיוק כשהנחש בא הוא תפס לי את הראש והייתי בטוחה שזה חלק מהסימולציה... בקיצור, היה כיף לראות אותי יותר מאשר את הסרט  ..

אחרי הערב הזה, ירדנו אני וידיד שלי ללובי. כמובן שאת הלובי מילאו קבוצות של שיכורים עם עשרות בקבוקים, אז יצאנו לספסלים ליד הבריכה. נראינו כמו כאפות כשבאנו לשם עם ביסלי באחת בלילה, כשכולם או שותים או מעשנים או מעל גיל 17.. לא ממש הזיז לנו. דיברנו על דברים ממש עמוקים והיה כיף, הסברתי לו את הסיפור של ההוא והבהרתי לו שזה ממש לא רציני. הוא סיפר לי משהו שהפתיע אותי מאוד, ואני סיפרתי לו על איך שהטרידו אותי במועדון כי הוא לא ידע מזה ... אחרי כמה זמן התעייפתי ועליתי לחדר, מותשת מהיום המדהים שעבר עליי.

את יום שבת העברתי בעיקר על הכסא ליד הבריכה. הזמנתי שייק מהבר שלקח לו לפחות חצי שעה עד שהוא הגיע, ולא התחשק לי להיכנס בלי ידיד שלי ואח שלי שהלכו לטייל קצת.. כשהם הגיעו נכנסנו למים, ואז הגיעו אליי שלושה בנים בני 17 נראה לי. הם התחילו איתי וממש לא רציתי אותם, וידיד שלי צחק מזה והחליט פשוט להשאיר אותי שם לבד.. יופי באמת. בגלל שלא היה לי יותר מידי מה לעשות כשהוא ברח משם, קצת דיברתי איתם ומתברר שהם גרים ממש קרוב אליי ויוצאים לאותם מקומות. באסה, לא בא לי לראות אותם ממש שוב..

אחרי כמה זמן, ידיד שלי חזר וצחק שהורים שלי נועצים בהם מבטים מהספסלים, ואז הם נשארו לדבר איתו בעיקר ...

עליתי להתקלח, ארזנו ועזבנו. היה לי מדהים, למרות שהיה קצר בטירוף...

ואת יום ראשון העברתי בקניון עם חברות, קניתי ג'ינס מלי קופר ומסקרה ממייבלין. היום בעיקר נחתי בבית, מחר יש לי שוב פעולה ואמא השאירה לי מלא סידורים עד שאני יוצאת לאוטובוס... 

בא לי לכתוב ממש, אולי סיפור בהמשכים ואולי משהו חד-פעמי. כשאני לא עצובה קשה לי לכתוב, כשלא כואב לי אני מרגישה חסרת השראה. וזה לא טוב להרגיש ככה... אז אני אכתוב כשטוב :)

לילה טוב לכולם.. ♥