משפט וחצי

לפעמים אני מרגישה תקועה באמצע. לא זה ולא זה. העוף המוזר.

לפעמים אני שטחית, ולפעמים אני עמוקה. כשאני בחברת בנות שטחיות יחסית, כיף לי איתן, אבל כשבאים לדבר על משהו מעבר ל"מה קניתי בשבוע האחרון" אני מאבדת אותן, אם לא לפני.... מנגד לכך, אם אהיה עם בנות עמוקות שכול היום מתעמקות בנושאי שיחה ולא יודעות להיות שטותיות, אני שוב ארגיש אאוטסיידרית. אני שטחית מאוד, וגם עמוקה ברמה בלתי צפויה למי שכביכול מכיר אותי. 

קשה לי להתחבר עם בנות רציניות מידי. אני מנסה לשחרר אותן ולגרום להן להיפתח.. האמת? פעם הייתי כזו ונפתחתי. אולי בגלל זה אני מנסה לעזור לאותן הבנות האחרות, גם אם הן לא באמת צריכות עזרה. 

קשה לי עם בנות שטותיות מידי. כשחברות שלי מתחרפנות כול היום אני מרגישה כאילו הן לא התבגרו, ואני כן. כאילו אני צופה בהן בעין מבוקרת, כאילו אני לא חלק מהן יותר. 

לפעמים אני מרגישה בשיא הביטחון. אף אחד לא יכול לומר כלום שיזיז לי. הולכת עם שיער פזור, מחייכת בביטחון ומדברת בהתלהבות גם אם זה לא מוצא חן בעיניי המאזינים.

ולפעמים, לפעמים אני פשוט רוצה להיבלע באדמה. הידיים בכיסים, האצבעות לא מרפות מהשיער, המבט מושפל לרצפה או נישא גבוה לשמיים. 

לפעמים אני מרגישה לבד. ממש ממש לבד. כאילו אין לי אף אחד, כאילו אני לא רצויה בשום מקום. קוברת את עצמי במסך הפלאפון כדי להתנתק מהמציאות.

ולפעמים אני מרגישה כל כך נאהבת, החברות מסביבי וידידים שלי מצחיקים אותי והמשפחה דואגת...

לפעמים אני מרגישה שאני נראית לא רע. לפעמים אני מרגישה שאני נראית כמו חרא.

לפעמים אני מרגישה נשית ומטופחת, ובצורה מוגזמת לעומת חברות שלי. אייליינר, בושם, קרם, שופינג, דאורדורנט צמוד אליי תמיד.

לפעמים, אני מרגישה ההיפך מנשית. משחקת עם אח שלי כדורגל בחצר, רואה משחקי כדורסל עם המשפחה, צורחת את הגרון שלי החוצה בצופים, מתלכלכת בבוץ בפעולות ומחייכת כרגיל. 

העוף המוזר. לא זה ולא זה. לא כל כך שטחית, אבל גם לא הכי עמוקה. לא הכי רצינית, אבל גם לא כל כך שטותניקית. לא כל כך מלאת ביטחון, אבל לא הכי ביישנית. לא לבד, אבל גם לא "מלכת הכיתה". לא הכי יפה, אבל גם לא כל כך מכוערת. לא הכי נשית, אבל גם לא גברית. 

אז מה אני?

חזרתי משופינג במצב רוח לכתוב סיפור קצר. אם ייצא נחמד אני אפרסם...

שיר ♥